מהו בעצם דאו?
קשה מאוד לתת תשובה ממצה לשאלה זו.
מובנו הראשוני של ההירוגליף דאו הוא ללכת, הליכה, דרך, נתיב. נמצא, דאו מתפרש: דרך שיש ללכת בה, שיטה, עיקרון, ולדעת מקצת מן החוקרים - אלוהים.
' דאו דה צ'ינג,' כלומר משנת דאו ודה, חיברו הפילוסוף הסיני לאו - צה בסוף המאה השישית, או בתחילת המאה החמישית לפסה"נ. האידיאל של לאו - צה הוא אפס - מעשה, אשר יש להבינו כאי - התערבות במהלכם הטבעי של המאורעות. לדעת לאו - צה, התנהגות של 'שב ואל תעשה' מביאה לידי השגת הסדר הטבעי ביתר מהירות וביתר הצלחה מאשר ההתערבות הפעילה בהתרחשויות. בתנאיו של המשטר המלוכני החמור בסין חביב היה על בני העם הסיני האנארכיזם של לאו - צה, ותורתו על דאו, שאין בכוח השכל להשיגו, תאמה יפה את שאיפתם לעמוד על סודות ההוויה.
התרגום המוגש בזה לקורא העברי נעשה מן המקור הסיני, על אף כל הקשיים הכרוכים בתרגום ספר כזה ללשון הרחוקה ממושגי התרבות הסינית.