הדרך משתרעת היישר, דרך ככל הדרכים, סלולה ומשולטת, אלא שהיא מקשרת בין העבר ובין העתיד.
כל הסתעפות שבה מובילה אותר לתקופה אחרת, לזמן אחר, ובתוכם - זמנים שלא היו מעולם, תקופות שהן אפשרות בלבד.
לאורכה מתנהלים הנוסעים הנדירים, המבלים את חייהם בנסיעה אין-סופית בין הזמנים, הפוגשים את עצמם כפי שהיו ואת האחרים כפי שיכלו להיות, החונים בתוך תולדות האדם
לשעה, הרואים, בחולפם, את שהתרחש ואת העתיד להתרחש;
הררקונים המסתוריים של בלקויניס הם שסללו אותה לפנים וגם הם אפופי תעלומה - ואולי היתה הדרד שבין הזמנים קיימת מעולם?
רק כוחו הדמיוני האדיר של רוג'ר זילאזני היה מסוגל לברוא את התפנית הבדויה והמפוארת הזאת, המשנה את כל מושגיו של הקורא על-אודות הזמן והבריאה, המעמידה בספק את
יכולתנו האנושית להבין את המציאות