מוזיקת לילה

מה קורה כשאישה מחליטה לעצור באמצע החיים ולשאול את עצמה ברצינות: האם אני חייבת להמשיך לשאת את הסיפור שגדלתי לתוכו? האם אני יכולה לבחור לעצמי שייכות תרבותית ולאומית אחרת? 

באיך להיות סקוטית יוצאת ארנה קזין למסע מלא תעוזה אל גבולות הזהות, שבו היא מטלטלת את סיפור חייה, בוחנת את הזהות הישראלית שלה, ומבקשת להמציא את עצמה מחדש כסקוטית. דרך שמונה "שיעורים בשייכות" פוסעת קזין בין רמת גן של ילדותה לגלזגו של שורשי משפחתה, בין שירי העם והאגמים הערפיליים של סקוטלנד לבין טקסי הזיכרון והחרדות של הישראליוּת, בין רגעי חסד אינטימיים לבין מחשבות על גוף, מגדר ומקום. בצד חקירה קיומית כולל המסע גם הבלחות של סקרנות פשוטה: האם היא תצליח להפיק צליל מחמת החלילים שלה? ומה באמת לובשים גברים סקוטים מתחת לחצאית? 

קזין כותבת מתוך יושר אינטלקטואלי עמוק, שאינו חושש ממורכבות ומחשבון נפש. מתוך המסע האישי הזה נולדת הזמנה אמיתית לכולנו: להסתכל מחדש על חיינו, ולזכור שזהות ושייכות אינן שאלה של דם, שפה או טריטוריה – אלא של דמיון. והן נוצרות בכל פעם שאנו מעזים לחרוג מגבולות עצמנו ולספר את סיפורנו מחדש.

דורי מנור

ארנה קזין פרסמה עד כה עשרה ספרים, ובהם מדריך כתיבה, נובלות בלשיות, חיבור על תרבות הצריכה, ואסופת מסות אישיות. זוכת פרס היצירה לסופרים עבריים על שם לוי אשכול. אחרי שכתבה במשך עשרים שנה ביקורת תרבות בעיתונים, ובהם "חדשות" ו"הארץ", פנתה קזין אל הסוגות הספרותיות הלא-בדיוניות – המסה האישית והממואר – והיא מתמסרת אליהן כקוראת, ככותבת וכמנחת כתיבה.

"זו העבודה הגדולה הראשונה זה 15 שנים שכבר חודש וחצי, מלבד רגעים של מצוקה מייאשת, אני מרגיש בה בנוח", כתב פרנץ קפקא לאהובתו פליצה באואר בנובמבר 1912. עם זאת, גם הרומן היפה הזה, כמוהו כהמשפט וכהטירה המאוחרים ממנו, לא הושלם ולא יצא לאור בחייו של הסופר.

באותו מכתב, וכך גם ביומניו, קפקא מציין ששם הרומן הוא הנעדר – הנעדר ולא "אמריקה", כמו הכותרת שניתנה לו במהדורות אשר יצאו לאור לאחר מותו. ואכן, לא אמריקה אלא קרל רוסמן הוא גיבור הסיפור: אותו נער בן 17 שהוריו גירשוהו מביתם ואילצו אותו להגר מפני שהכניס להיריון את המשרתת, ובזאת כפו עליו "היעדרות": מביתו וממולדתו, ולאחר מכן גם בארץ שגלה אליה – ארצות הברית, ששם הוא מסולק או נמלט מכל מקום שהוא מנסה להיקלט בו. עד שהוא מתקבל לעבודה בתיאטרון המסתורי של אוקלהאמה, שאין לדעת לא את גודלו ולא את טיבו וגם לא את הגורל המזומן בו לקרל רוסמן, שכן הפרק נקטע בעודו ברכבת הנוסעת לשם.

הנעדר, בפשטותו האנושית והנוגעת ללב, המצערת והקומית כאחת, פורט על מיתרים שונים מהמיתרים שהמשפט והטירה פורטים עליהם. הוא מתפרסם כעת בתרגום ראשון לעברית שנעשה במלואו על פי המהדורה הביקורתית המחקרית, המבוססת על כתב היד המקורי.

יצירת מופת זו היא תוספת יקרת ערך לתרגומיה של אילנה המרמן מכתבי הסופר. קדמו לה: המשפט, היונה שעל הגג, מכתבים לפליצה ורופא כפרי וכתבים אחרים. לספר נלווית אחרית דבר מאירה עיניים מאת המתרגמת.