אשתו של מולכו נפטרה בתחילת הסתיו.
הרומן עוקב, לאורך שנה, אחרי תהליך השתחררותו, תהליך של מאבק באשתו, מעין המתה חוזרת שלה, שיש בו גם הזדהות עמוקה עמה.
נסיונותיו של מולכו לקשור קשרים חדשים הם גם חזרה והכפלה של האישה המתה.
מולכו הינו הישג חדש באמנות הרומן של אחד מטובי הפרוזאיקונים הישראליים, הוא רומן שקשה להניחו מן היד, עיבוד נקי ומשוכלל של פרטים רבי פנים.
מות אשתו משחרר במולכו קפיץ שמעיף אותו למרחקים של ניכור, אך גם מוליד ללידה של תחושת חירות חדשה. ובתוך השחרור הוא מובל בשלט - רחוק על ידי הקשר עם אשתו.
הוא מושך מן המוות כאב, ממשות וחיוניות כאחד, ונסיונותיו הכושלים להחיות את אשתו בנשים המחליפות אותה הם גם נסיונות "לקום לתחיה" ולאחוז בשרשי עצמו.