טרילוגיית הצייד: ספר ראשון.
"פולטי היה פוסע בחשכה, חשכה גמורה ומוחלטת.
מצב זה היה גרוע דיו. אבל גרועה מן החשיכה היתה הדממה, דממה גמורה, יוצאת דופן, דממת קבר - דימוי טבעי עבור אדם
במצבו.
הוא ראה את עצמו כשרוי בשממת השקט של המוות הקרב, והיה מבועת ועצבני ומשועמם בעת ובעונה אחת.
הוא לעס חתיכת גומי לעיסה ואת שפתו התחתונה גם יחד היות שאיש לא היה יכול להבחין בכך בלי משקפת מיוחדת לראיית
לילה.
ידיו היו שמוטות בגובה ירכיו בתנוחת היכון, במרחק הנכון של שלושה אינץ' מגופו.
הוא התקדם במהירות, מתאמץ לקלוט אפילו שבריר קל ביותר של גירוי חושי.
לפתע קלט שבריר קל ביותר של תנועה, מאחוריו ולשמאלו - דמות רפאים התקדמה לעברו מכיוון של שעה 7, אחד המצבים
הגרועים ביותר עבור מי שהוא ימני".
סוף המאה ה - 21: תרבות אלימה של משחק ציד אדם שמשתתפיו נקבעים בבחירה אקראית של מחשב על.
משחק רצחני הנראה כשילוב של סיפורי קומיקס וקרבות גלדיאטורים.
רוברט שאקלי, המוכר לחובבי המדע הבדיוני בעברית בספריו אלמוות בע"מ, מלכודת האנשים וסיפורי מדע בדיוני קצרים ושנונים, כתב את הקרבן העשירי כגירסה עתידנית, מרתקת ופארודית של העתיד הקרוב.
מבעד לשנינות מצטיירת ראיית העתיד המדהימה של שאקלי, שצפה כבר בשנות השישים, בעיצומה של תרבות "ילדי הפרחים", את החברה הפוסטמודרניסטית האלימה של תקופתנו.