קודם הלשון, אחריה האוזן ועכשיו העיניים.
זה השלישי בסדרת ספרי זכרונותיו המרתקים של אליאס קאנטי, בעל פרס נובל לספרות (1981).
הלשון שניצלה ו-הלפיד באוזן עסקו הרבה במאבקו של המחבר להשתחרר מהשפעתה של אימו השתלטנית ובצמיחתו כסופר בווינה של שנות ה-20.
בעת תחילתו של ספר זה, העוסק בשנים 1937-1931, כתב קאנטי את יצירתו הגדולה סנוורים אך אז לא היה עדיין מו"ל שיוציאנה לאור.
חייו של קאנטי בתקופה זו רצופים בפגישות מרחיבות אופקים, עם ראשי "המדברים" בספרות ובמוסיקה של אירופה בשנים אלה.
ביצירתו הושפע קאנטי מעולמם הרוחני של הרמן ברוך ורוברט מוסיל, שיצירתם היתה נערצת עליו, והמגע האישי עמם העמיק את השפעתם עליו.