חקה יצחק חופי מהפלמ"ח לראשות המוסד - אבירם הלוי ואבנר שור

"אולי יקרה הנס ומישהו מן היקרים שלך, שהשארת בגיא החידלון, ייתן אות חיים". 

נעדרים: חיפוש קרובים אחרי השואה עוסק בקבוצה ייחודית שהותירה מלחמת העולם השנייה, בין הניצולים לנספים: אנשים שגורלם לא היה ידוע. קרוביהם ניסו לאתר אותם או לגלות מידע על גורלם בכל דרך אפשרית, הן באירופה מיד לאחר השחרור, הן לאחר זמן, במקומות מושבם של הקרובים.

כיצד נערכו החיפושים? את מי חיפשו קרובי המשפחה? מה הם ההבדלים בין הורים שחיפשו את ילדיהם לאחים שחיפשו אלה את אלה או לילדים שניסו לאתר ניצולים ממשפחתם? מה מספרים המכתבים שכתבו בני המשפחה לרשויות השונות? מה היה מקומם של הרדיו והעיתונות בחיפושים? אילו אפשרויות עמדו בפני עגונות שרצו לבנות בית מחדש וכיצד ניסה הממסד הדתי לסייע להן? אילו גופים קמו לסיוע באיתור הנעדרים? על שאלות אלה ואחרות בא הספר לענות.

נעדרים מתאר מציאות שיצרה אי שקט מתמשך, חיפושים ארוכי שנים ופצעים שאינם מגלידים. הסוגיה מעלה שאלות רבות על זיכרון של מי שגורלם נותר לוט בערפל ועל הנצחה, שפירושה הודאה בכישלון החיפושים. הספר בוחן גם גופי סיוע שונים, בין־לאומיים ויהודיים, ששמו להם למטרה לסייע באיתור הנעדרים, תוך דגש על המדור לחיפוש קרובים של הסוכנות היהודית. מן הספר עולה שקטגוריית הנעדרים הייתה בעלת הגדרות ומאפיינים ברורים ואתרי זיכרון ייחודיים, והיא השפיעה באופן ניכר על עיצובו של זיכרון השואה בישראל ומחוצה לה.

הממשל הצבאי הוקם במהלך מלחמה ופעל במסגרת הצבא, אך קידם יעדים פוליטיים ואידיאולוגיים. ביולי 1948, למחרת כיבושן של לוד ורמלה וערב כיבושה של נצרת, כונן דוד בן-גוריון גוף שנועד לשלוט בפלסטינים שנותרו בשטח מדינת ישראל. מטרותיו העיקריות היו שלוש: להקל על העברת אדמות הפלסטינים לידיים יהודיות; להדיר את הפלסטינים משוקי העבודה ולמנוע מהם להתארגן על בסיס כלל ארצי. הממשל הצבאי קידם יעדים אלה באמצעות מנגנון ביורוקרטי שמנע מהם יציאה ממקום מגוריהם ללא אישור המושל. המנגנון הזה אִפשר למעשה לשלטון לקבוע מי יעבוד ומי יהיה מובטל, מי ירכוש השכלה ומי יזכה לטיפול רפואי.    

הממשל הצבאי היה שנוי במחלוקת במערכת הפוליטית בישראל, אך עוצמת ההתנגדות לקיומו מותנה לעתים בגלל האינטרסים המפלגתיים והאידיאולוגיים של המתנגדים, משמאל ומימין: מפ"ם, שהתנגדה לו משמאל, לא בחלה בצירוף אדמות מופקעות לקיבוציה; תנועת החרות, שבחלק מהזמן התנגדה לו מימין, לא ראתה פסול בהדרת הערבים משוק העבודה או במניעת התארגנותם. רק מק"י, המפלגה הקומוניסטית מעוטת ההשפעה, התנגדה לקיומו בעקביות.

יהודית או דמוקרטית  מתאר את הגורמים שעיצבו את יחסה של המערכת הפוליטית לממשל הצבאי, עוקב אחר עוצמתו המשתנה של הוויכוח סביבו, מסביר את התפנית שחלה ביחס אליו בעקבות הטבח בכפר קאסם באוקטובר 1956 וגם את התעצמות המחאה נגדו במחצית הראשונה של שנות השישים. הספר מבקש בין השאר להשיב על השאלה אם החלטת ממשלתו של לוי אשכול לבטל את הממשל הצבאי בדצמבר 1966 נבעה ממאבק המתנגדים, או שמא מן ההכרה שהממשל הצבאי מימש את יעדיו.