"היא שנאה לשמוע את המילה "בריחה" בכל הנוגע לפרוזה. היא יכלה לטעון, ולא רק כהלצה, שהחיים האמיתיים הם הבריחה. אך זה עניין חשוב מכדי להתווכח עליו."
שורות אלה מתוך הסיפור "רדיקלים חופשיים" הן הדרך ההולמת להתייחס לחיים המקופלים בקובץ הסיפורים המהולל הזה.
החיים האמיתיים מתנפלים בברוטאליות על הדמויות של אליס מונרו - בצורות של רצח ושיגעון, מוות, גירושין ומגוון דרכים של מפח נפש והולכת שולל - אבל אלה מגיבות בזקיפות קומה ובבהירות מחשבתית שפורקות את המציאות מנשקה, לעיתים בשיוויון נפש עוצר נשימה.
מרתק... אם ישנה סופרת שמוכיחה שהסיפור הקצר אינו אחיו הצעיר וחסר ההשראה של הרומן, זוהי אליס מונרו. (פיננשל טיימס)
"מדוע מונרו כל כך טובה? זה משום הסגנון - סגנון שכל כולו מתבסס על זרם שוצף של פרטים - שבו טמונה גדולתה של מונרו. זה משום שאנחנו מוצאים בו פרוזה שמבטאת משהו עמוק (צ'כובי): שיטוט חסר מנוחה בין עכבות, בדיוק כפי שעושה המוח." (אינדיפנדנט)