חוקר המשטרה מיכאל אוחיון נקרא בבוקרו של יום שבת חורפי למכון הפסיכואנליטי בירושלים.
במכון, השוכן לו כבוד בלבה של שכונת טלביה, מתגלה לו גופה של אחד מחברי המכון הבכירים.
מפרטים שונים ב``זירת האירוע`` מתברר לאוחיון מיד שמדובר ברצח, אך את זהותו של הרוצה הוא מצליח לחשוף רק לאחר חקירה מתישה ומסועפת.
הנובלה הבלשית רצח בשבת בבוקר מפגישה שני עולמות: את המשטרה הירושלמית, הישראלית כל כך, על חספוסה היומיומי, ואת עולמה של החברה הפסיכואנליטית - עולם מסוגר ובעל חוקים משלו.
מפגש זה הופך במהלך העלילה לעימות תרבותי וסגנוני.
החברה הפסיכואנליטית מצטיירת בנובלה לעתים במין כת אזוטרית או מסדר דתי ולעתים במקרוקוסמוס אידיאלי, שחוקר המשטרה אנוס לרדת לעומקם של חוקיו וטקסיו כדי להבינו.
בתיה גור בנתה כאן סיפור המשמר ושובר בעת ובעונה אחת את חוקיו של הז`אנר הבלשי.
נפרשת כאן עלילת מתח שאינה חסרה שיאים מלודרמאטיים.
אך הסגנון, קולו של המספר, יוצר בנובלה אופן תיאור ``אובייקטיבי`` ואירוני, המרחיק ומנבר דמויות מלאות פאתוס (כמו ראש המכון - הפרופ` הילדסהימר) וחושף את המסוגנן והכפייתי בפעילותם של פסיכולוגים ושל חוקרי משטרה כאחד.
גם המרחב הירושלמי על יומיומיותו המיוגעת, כמין הד לקולו ה``אובייקטיבי`` של המספר, מאיר את עלילת הרצח והבילוש באור אירוני.