אביגיל שלו חלמה מילדות להיות סופרת נחשבת. עכשיו, בגיל ארבעים ושתיים, נראה שהגשימה סוף סוף את החלום.
היא הוציאה לאור שלושה ספרים מצליחים, ספריות ומועדוני קריאה מזמינים אותה להרצות בפניהם, וזה עתה נודע לה שספרה השלישי זכה להיות מועמד לפרס ספיר.
היא הייתה צריכה לחשוב על עצמה כעל מושא לקנאה.
במקום זאת, עינה צרה בסובבות אותה: בסופרות ידועות ממנה, בסופרות אלמוניות, באביגיל נגבי, שנמאס לה שכולם מבלבלים ביניהן, אפילו בטל, תלמידתה בסדנת הכתיבה. מה אוכל אותך, אביגיל? הרי את חיה את החלום.
אלא שהסדקים הדקים הנבעים בחלום הופכים מבלי משים לבקיעים. בהדרגה הולכים חייה של אביגיל ומסתבכים במסלול פרוע, מפתיע ומשעשע, והיסודות היציבים שעליהם בנוי עולמה מתערערים בזה אחר זה. ובזמן שאביגיל מגלה באמצע החיים משהו חדש על עצמה, מגלים הקוראים כמה דברים על כוחה של הכתיבה, על קסמה של אחיזת עיניים ועל הגבול שבין מציאות ובידיון.
קנאת סופרות מצייר תמונה מוחשית, מצחיקה-עצובה, של משבר כתיבה, משבר אמצע חיים נשי, והמשבר של עולם הספרות העכשווי.
בכתיבה מדויקת ורגישה מספרת מאיה ערד סיפור חי, אנושי ונוגע ללב. זהו ספר על תשוקה לכתיבה, על קנאה בין כותבים, על תסכול, צער, חמלה ומעל הכל - אהבה