"כאשר אתם עומדים לידי, איני שומע את הקול שלכם.
אני חווה בתוכי עוד סט של מחשבות, שמרגישות בדיוק כמו שלי, ש'נשמעות' בדיוק כמו שלי.
במילים אחרות, אני אף פעם לא יכול לדעת האם זו המחשבה שלי שמהדהדת בי, או מחשבה של מישהו אחר.
הכול נשמע כמו אותו קול פנימי." גיבור ספרו החדש של יואב בלום גילה עוד בילדותו שהוא שונה משאר האנשים המקיפים אותו: המחשבות שלהם זורמות אליו, מציפות אותו.
הוא מנווט ביניהן במאמץ, מתקשה לחלץ מן הסערה המתמדת את המחשבות והתחושות המקוריות שלו.
החיים המוגנים יחסית שבנה לעצמו מתערערים כשמישהו מתחיל להרוג קוראי מחשבות.
לקוראי המחשבות הנותרים אין ברירה אלא להתכנס יחד ולנסות להבין מה קורה. אך האומנם המקלט שבו הם מתבצרים הוא מקום בטוח ?
מאחר שקוראי המחשבות אינם מסוגלים לקרוא זה את מחשבותיו של זה , הם מוצאים את עצמם בסיר לחץ , שבו כל אחד מהם הוא בלש וקורבן פוטנציאלי, צייד וניצוד .
מה שאחרים חושבים בי עושה שימוש וירטואוזי בצורת המותחן הקלאסי כדי לברר מה אנחנו יודעים על עצמנו, אם בכלל, ובאיזו מידה כולנו קוראי מחשבות.
בהשפעת כישרון הסיפור המהפנט של בלום הופכות השאלות האלה לשאלות של חיים ומוות, והקורא נקלע לרכבת הרים שאי אפשר לרדת ממנה.