המחברת, אישה סקרנית בעשור השמיני לחייה, יוצאת לגילוי סיפור משפחתי בווינה המעטירה, על תפארת אמניה ואנשי הרוח שלה – וינה של הרצל, מאהלר, קלימט ושטפן צוויג. היא מתמקדת בשתי נשים מושכות לב, שהן עיר ומלואה: ברטה צוקרקנדל, שהפכה את הסלון הביתי למוקד תרבות מהפכני והייתה לדמות מרכזית במודרניזם הווינאי, ואף ניווטה מהלכים פוליטיים לקראת תום מלחמת העולם הראשונה, וגיסתה האלמונית אמליה, שזכתה לחיי נצח בזכות דיוקן שצייר גדול צייריה של וינה גוסטב קלימט.
צעד אחר צעד ובנחישות היא מפענחת את תולדותיהן של ברטה ואמליה, שנשזרו באירועים היסטוריים מימי תור הזהב הווינאי עד מלחמת העולם השנייה. כך היא מקימה לתחייה ימי זוהר שמסתירים מכאובי לב, ערגה למיניות ופחד מפניה ותשוקה לחרוג מכבלים שנשים כמותן היו אזוקות בהם. היא גם מתארת את אהבתם של יהודי וינה לעירם ואת תרומתם העצומה לתרבותה ולפריחתה, מתוך ידיעה מודחקת שלעולם יהיו בה נחשדים וזרים. כך עד הקץ האכזרי והנחרץ, עם סיפוחה של אוסטרייה לגרמניה של היטלר. דמיון ומחקר מסתחררים בסיפור מהפנט שחושף גם את האישה הכותבת. אורה אחימאיר, מחברת רבי־המכר כַּלָּה ואררטים, משלימה בספר זה טרילוגיה על פניו השונות של סבל נשים בימי פרעות, מלחמה, רצח עם ושואה.