הספרות האירית החדשה הולידה, בין היתר, את הפרוזה המרתקת של קלייר קיגן, אחת הסופרות האיכותיות ביותר בספרות האירופית העכשווית.
במוקד הנובלה האור השלישי נשלחת ילדת איכרים באירלנד הכפרית והענייה של שנות השמונים במאה העשרים למשפחה אומנת. אמה בהריון. התינוק יהיה עוד נפש שצריך להאכיל במשפחה מרובת הילדים. קיגן אינה זקוקה לפעלולים כדי להכניס את הקורא לאווירה מסתורית קסומה. דרך תיאור חיי היום יום, עבודת האדמה, צלילי מי הבאר, או התאקלמותה של הילדה בבית הזר, משרטטת לנו הנובלה האינטימית הזאת עולם רווי חושים.
בחלקו השני של הספר מובאים שלושה סיפורי מופת של קיגן, הלקוחים מספרה עטור הפרסים ללכת בשדות הכחולים.
חיי אנשים בכפר, מערכות יחסים משונות, דמויות ששותקות יותר מאשר הן מדברות, צילו של החינוך הקתולי, יצורים מיתולוגיים, ותיאורים אימפרסיוניסטים בקווים מעטים - כל אלה מייצרים ספרות שקשה לעמוד בפניה.
״קיגן היא דבר נדיר - מישהי שתמיד ארצה לקרוא״. ריצ׳ארד פורד
״כל שורה נדמית כשיעור במארג המושלם של סגנון ושל רגש״. הילארי מנטל
״נובלה וסיפורים קצרים מושלמים״. אן אנרייט
״כתיבה פנימית מזוקקת ההופכת ספר זה לאוצר, לתכשיט, לפנינה, שכמו שנאמר, אי אפשר לסגור עד לשורה האחרונה״. וולטר שניצר