הסתייגותו העיקרית של רודולף וולף לגבי החיים בכללם היה הקלות היתרה שבה עלול אדם לעשות טעויות גורליות.
הוא עצמו, בגיל 12, נעשה שלא במתכוון לרוצח כפול - וב"יום האם" דווקא - כאשר ירה באוויר דרך שעשוע, גרם למותה של אשה הרה ולהתרוששות כל משפחתו עקב המשפט.
אביו של רודולף, צייר חסר כשרון ויורשו של רוקח חסר יושר, קנה בצעירותו ציור מאת סטודנט - לאמנות עני בשם אדולף היטלר - ולא קשה להבין מה הנזק שגרם לדורות הבאים בטעותו התמימה.
רודולף - הנקרא דיק הצלף מאז מקרה הביש - מתאר את גדילתו והתבגרותו של בן זמננו בעיירה האמריקאית שהיא אינדיאפוליס של וונגוט עצמו.
בהומור קליל, בלא חימה או אכזריות, הוא מתיחס אל השרירותיות המוחלטת שבה נחרצים גורלות אדם, משפחה, עיר, ארץ.
הבטלנות או ליתר דיוק, ההתנגדות הפאסיבית, היא אולי הדרך היחידה לקיום בעולם העכשווי, שבו פצצת ניטרון עשויה בתאונה מקרית להכחיד אוכלוסיית עיר ולזכות בכיסוי עיתונאי של 10 ימים ותו לא.
אף כי קורט וונגוט טוען שאין להשתמש ברומן כבספר בישול, מתכונים רבים משובצים בעלילה העסיסית, כאתנחתות קולינריות, וכך מתמזג האסון הגרעיני באוהיו עם מרק בננות בנוסח טאהיטי, והרצינות והאימה מתובלות בציניות ובהומור סלחני.