איך מעבירים געגועים ואהבה אל מעבר לאוקיינוס? נכדתה של אולגה עזבה את ביתן בצפון איטליה ונסעה לארצות הברית, ואולגה משתוקקת לספר לה את האמת על העבר שלה, ולשתף אותה בדבר החשוב ביותר שלמדה: להקשיב ללב וללכת בדרך שהוא מתווה. אבל היא לא רוצה לחשוף את מצבה הבריאותי הרעוע, מחשש שנכדתה תרגיש מחויבת לחזור הביתה. אז היא כותבת מכתבים, שלא יישלחו, ובהם היא משתפת את נכדתה בגילוי לב בנבכי חייה. היא מספרת על הוריה, אנשים נוקשים ומיושנים, שגידלו אותה בתחילת המאה ה־20 ללא גילויי חיבה וגרמו לה להרגיש דחויה ובודדה; על שאיפתה למצוא בן זוג שיהיה שותף לחיי הנפש והרוח העשירים שלה, שאיפה שלא הייתה מקובלת בתקופת נעוריה. היא חושפת את האהבה הגדולה שלה לגבר שפגשה במקרה, אהבה אשר חוללה מהפך בחייה, והובילה לסוד שהסתירה במשך כל השנים. במכתביה מביטה אולגה לאחור על שנותיה וכותבת בכנות כובשת על תשוקה ורגש, על אובדן וכאב, על חרטה והשלמה.