סוד הריפוי בתזונה על פי חוכמת הדורות

במאה ה-21 משטרים אוטוקרטיים כבר לא נשענים על דיקטטור יחיד. 

אוטוקרטיות מנוהלות על ידי רשתות מתוחכמות של מבנים פיננסיים קלפטוקרטיים, שירותי ביטחון פנים ואנשי תעמולה העוסקים במלאכה מתמשכת: קשירת קשרים בין החברות המושחתות שבשליטת מדינה לא דמוקרטית אחת ועסקיה עם חברות מושחתות שבשליטת מדינה לא דמוקרטית אחרת. טכנולוגיות מעקב המשתרגות ומשתלבות בהפצת מסרים ומשאבים מתקיימות ברחבי העולם במדינות שונות במקביל, מסין דרך רוסיה ועד איראן. 

גינויים בינלאומיים וסנקציות כלכליות הם פונקציה לא רלוונטית למנגנונים אוטוקרטיים. אפילו לתנועות מחאה עממיות דוגמת ונצואלה, לניסיונות להתקוממות בהונג קונג וגם למתרחש במוסקבה ובקייב אין סיכוי ממשי. חברי אוטוקרטיה בע"מ אינם קשורים באידיאולוגיה מאחדת כמו הקומוניזם, אלא בתשוקה משותפת לכוח, לעושר ולחסינות מפני ענישה, תוך הפצה והטמעה של מסרים הנוגעים לחולשותיהם של משטרים דמוקרטיים והעולם הליברלי.
זה לא סיפור על אידיאולוגיה, אלא על שליטה, כסף ופחד.

רב-מכר בינלאומי מאת זוכת פרס פוליצר. 

"מהספרים המדוברים של השנה." – האקונומיסט

"מדריך מופתי וצלול מחשבה, מסר מעורר מורא מפני העידן החדש של חברות סמכותניות." – הגרדיאן

"אקטואלי במיוחד." – הוושינגטון פוסט

עצמי עיניים וחשבי על הפעם האחרונה שגמרת. עכשיו נסי להיזכר בפעמים הרבות שזה לא קרה, בכל אותם לילות שבהם הגוף שלך התרגש והתענג והתרווח, אבל משהו עדיין היה חסר. האם מראש העדפת לוותר? 

האם חשבת שככה את אמורה להרגיש, שככה כל הנשים מרגישות? שאורגזמה נשית היא סתם עוד אגדה אורבנית, "פייק־ניוז" מצוץ מהאצבע שמישהי המציאה, ונשים אחרות אימצו?

למה עמוק לתוך המאה ה־21 האורגזמה הנשית עדיין לא מובנת מאליה?

בעידן שבו הכול מדובר, מצולם וגלוי, עבור נשים רבות חידת העונג הנשי נותרה, עדיין, אפופה בערפל של בושה, ציפיות ואי־ודאות. הפער בין מה שאנחנו "אמורות" להרגיש לבין מה שקורה בפועל בין הסדינים חי ובועט.

למה גברים כמעט תמיד גומרים, ונשים – הרבה פחות?

בספרה פורץ הדרך גומרות בטוב, העיתונאית ויוצרת הפודקאסט המצליח "סקס אפיל", לורי שטטמאור, מפרקת לגורמים את "הפער האורגזמי", חושפת את התסריטים המיניים שמנהלים אותנו, מנפצת מיתוסים בנוגע לאורגזמה הנשית ומציעה מדריך מקיף, נגיש ומעצים. 

בכנות, באומץ, בהומור חד וברגישות אינסופית, היא יוצאת למסע אישי וחושפני אל לב המיניות הנשית, תוך שהיא משלבת סיפורים אישיים עם מחקרים עדכניים, שיחות עם מומחים ומומחיות ותובנות מעשיות – הכול כדי להנחיל, או להשיב, לנשים את הבעלות על העונג שלהן.

גומרות בטוב הוא לא רק מדריך – הוא הזמנה למסע אינטימי של גילוי עצמי, כרטיס כניסה לעולם שבו עונג נשי אינו בונוס, אלא זכות בסיסית. המדריך שכל אישה צריכה לקבל, ובוודאות צריכה לקרוא.

"אולי יקרה הנס ומישהו מן היקרים שלך, שהשארת בגיא החידלון, ייתן אות חיים". 

נעדרים: חיפוש קרובים אחרי השואה עוסק בקבוצה ייחודית שהותירה מלחמת העולם השנייה, בין הניצולים לנספים: אנשים שגורלם לא היה ידוע. קרוביהם ניסו לאתר אותם או לגלות מידע על גורלם בכל דרך אפשרית, הן באירופה מיד לאחר השחרור, הן לאחר זמן, במקומות מושבם של הקרובים.

כיצד נערכו החיפושים? את מי חיפשו קרובי המשפחה? מה הם ההבדלים בין הורים שחיפשו את ילדיהם לאחים שחיפשו אלה את אלה או לילדים שניסו לאתר ניצולים ממשפחתם? מה מספרים המכתבים שכתבו בני המשפחה לרשויות השונות? מה היה מקומם של הרדיו והעיתונות בחיפושים? אילו אפשרויות עמדו בפני עגונות שרצו לבנות בית מחדש וכיצד ניסה הממסד הדתי לסייע להן? אילו גופים קמו לסיוע באיתור הנעדרים? על שאלות אלה ואחרות בא הספר לענות.

נעדרים מתאר מציאות שיצרה אי שקט מתמשך, חיפושים ארוכי שנים ופצעים שאינם מגלידים. הסוגיה מעלה שאלות רבות על זיכרון של מי שגורלם נותר לוט בערפל ועל הנצחה, שפירושה הודאה בכישלון החיפושים. הספר בוחן גם גופי סיוע שונים, בין־לאומיים ויהודיים, ששמו להם למטרה לסייע באיתור הנעדרים, תוך דגש על המדור לחיפוש קרובים של הסוכנות היהודית. מן הספר עולה שקטגוריית הנעדרים הייתה בעלת הגדרות ומאפיינים ברורים ואתרי זיכרון ייחודיים, והיא השפיעה באופן ניכר על עיצובו של זיכרון השואה בישראל ומחוצה לה.