ספרו של גבריאל מוקד, עוסק ביצירותיהם של יהודה עמיחי, נתן זך, דוד אבידן ויונה וולך.
ארבעת היוצרים הללו, שהם מבכירי "דור המדינה" בשירה העברית ונמנים עם מיטב היוצרים בשירה העולמית במחצית השנייה של המאה העשרים, מייצגים מפנה תוכני וצורני לעומת דורות קודמים בספרותנו.
למרות קווי היכר נפרדים הבולטים ביצירה של כל אחד מהם, משותפת לארבעתם הפנייה לפרט האינדיבידואלי, ל"יחיד הקיומי", הנאבק על צדק ועל משמעות בעולם שברובו אינו מובן ואינו צודק.