בית המשפט העליון - יצחק זמיר

איך אפשר לחקור לעומק את מחדל טבח 7 באוקטובר? מה ניתן ללמוד מחקירת מחדל יום הכיפורים? האם מה שהיה הוא שיהיה, ואנחנו נידונים לעקומת למידה שלילית לנצח?

בישראל – מדינה של מלחמות ומבצעים — רבים ההישגים הצבאיים, אבל רבים הם לדאבוננו גם המחדלים הבלתי־נתפסים. בחמישים שנה ויום עוקב ד"ר מוטי גלוסקה אחר ועדות החקירה והבדיקה של מחדלי המדינה, והתוצאה: דיוקן ישראלי מורכב, מרתק, מסקרן. 

שני קווי פרשת המים, שביקעו את הווייתנו בהפרש מדויק ומצמרר של חמישה עשורים ויום, מעלים שאלות רבות, שבחלקן עוסק ספר זה: האם אנו מסתפקים ב"עריפת ראשים" של האחראים הראשיים למחדלים? מהו הכשל המובנה בממשק המדיני־צבאי בישראל? האם ועדות חקירה מציגות רק חוכמה לאחר מעשה (חל"ם)?

מוסד ועדות החקירה אמנם זוכה לביקורת רבה, אבל הוא עדיין מהווה אמצעי ממלכתי ומקובל לבירור האמת. חמישים שנה ויום בוחן את הנושא בהקשרים חברתיים, תרבותיים, צבאיים ופסיכולוגיים. יש בו דיון בוועדות חקירה מהשנים האחרונות (אסון מירון, פרשת הצוללות), אך הוא עוסק בעיקר בחקירת מלחמות: ועדת אגרנט (מלחמת יום הכיפורים), ועדת כַּהַן (מלחמת לבנון הראשונה) וּועדת וינוגרד (מלחמת לבנון השנייה). 

בעקבות לקחי העבר מציע הספר מִתווה לוועדת חקירה משוכללת ויעילה מקודמותיה, שנועדה לסייע בתהליך הריפוי המקיף שהחברה הישראלית מוכרחה לעבור. 

ד"ר מוטי גלוסקה הוא חוקר ומרצה בנושא ההיסטוריה הצבאית של ישראל, משפטן בהכשרתו, ואל"ם (במיל.), שהשתתף ברוב מערכות ישראל. ספרו משקף כמיהה אישית לתיקון עמוק ומשמעותי בחברה הישראלית. 

"חמישים שנה ויום מציג את הלא ייאמן — רבות מההמלצות של ועדות החקירה אינן מיושמות ואין תהליך נכון של הפקת לקחים — קביעה בעלת משמעות קיומית של ממש". - פרופ' חנה יבלונקה
 

תפיסת זיכרונות הילדות על פי הפסיכולוגיה האינדיווידואלית של אלפרד אדלר מפתיעה בכוח הניבוי שלה. אדלר סבר שרזי אישיותנו, המוצפנים בזיכרונות הילדות שלנו, טמונים במה שבחרנו לגלות בהם, לא במה שהם מסתירים. לטענתו, אנו יוצרים את אישיותנו לא רק על בסיס השפעות התורשה והסביבה, אלא גם בתהליך של המצאה יצירתית ושל בחירה לא-מודעת מחוויותינו בשנים הראשונות לחיינו. באמצעות זיכרונות הילדות שלנו נוכל לפתוח צוהר להבנת האופן שבו בחרנו לזכור חוויות אלה ולפרש אותן, וכך לבנות גשר מהעבר אל מציאות חיינו בהווה ואל מה שאנו שואפים או ירֵאים ממנו בעתיד לבוא.

על פי גישה זו, כל זיכרון ילדות הוא נרטיב מטפורי, מעין כמוסת אישיות, וניתוח משמעותה חושף את מגוון אפיוניה ומרכיביה: ההיגיון ה"פרטי" והשכל הישר שלנו, תמונות העולם, העצמי והזולת בחיינו, דפוסי מערכות היחסים שלנו, הסוגיות שבמרכז הווייתנו, הרגשות האופייניים לנו, צווי הפעולה המנהלים אותנו, הטעויות שבבסיס צווים אלה, רמת האינטרס החברתי שלנו, כוחותינו הסמויים מן העין, ועוד. מכלול אפיונים זה מגויס הוליסטית להשגת תכלית נפשית אחת, לוּז אישיותנו: לייצר לעצמנו בדרכנו הייחודית תחושות של ערך עצמי, של התגברות על מכשלות החיים ושל זכאות להשתייכות חברתית. חשיפת מרכיבים אלה והבנת תפקידיהם בהשגת תכלית זו היא על כן יעד מרכזי בתהליך של פיתוח מודעות עצמית.

ספרה של גיסי שריג מזמין אותנו להתבוננות עצמית מרתקת ושיטתית על בסיס זיכרונות מילדותנו. ייחודו של הספר בקישור רעיונות יסוד מהתיאוריה של אדלר להתנסויות המעשיות המוצעות בו, בהדגמות המבוססות על זיכרונות הילדות של המחברת ושל הסטודנטיות שלה, במובאות מיומני התהליך שכתבו, וכן בדיאלוגים עמן.

פרופ' (בדימוס) גיסי שריג היא מטפלת אדלריאנית בהכשרתה; היא עוסקת בחקר הגותו של אלפרד אדלר, בדגש על משמעות זיכרונות הילדות ותפקידם הנפשי. שריג פרסמה עד כה שישה ספרים, האחרון שבהם, "שובל ילדות שקוף: על זיכרונות ילדות בגישה אדלריאנית" (2016), פרשֺ את מגוון דרכי השימוש בזיכרונות הילדות בתהליך הטיפול האדלריאני.