"שמי ג'ניפר תומפסון, ואני מניו יורק. אני עובדת בתחום פיתוח כישורי הפרט, והיום אני רוצה לדבר איתכן על בגרות נפשית ועל פתרון סכסוכים בדרכי שלום." במילים אלה פותחת את דבריה האורחת של עמותת USAID, שבאה להרצות בפני תושבות כפר בשומרון (בסיפור "חסומות"). בהמשך היא תדבר על יִן ויָאנג ושחרור פנימי, אך מַנַאל היושבת בקהל תפטפט עם חברתה אוּמַיימַה. הן ישוחחו על בישולים וגידול ילדים: מה מבשלים כשהכסף נגמר ורישיון העבודה של הבעל הוחרם, ואיך משיגים עורך דין לבן שהצבא עצר בלי עילה. כמו אמה, גם מנאל חסרת השכלה ומקצוע כי אביה השיא אותה בצעירותה. היא וחברותיה כלואות במעגל אין־סופי של עוני, דיכוי וכיבוש.הכלוב נתונים בין גדרות, גדרות הצבא וגדרות החברה, מגבלות כלכליות ומגבלות משפחתיות. אך דווקא על רקע המחסומים החיצוניים מזדהר בעוצמה השחרור הפנימי שלהם. בנפשם הם אנשים חופשיים ומעשיהם, מחשבותיהם ושאיפותיהם לעולם אינם מוכתבים מבחוץ.
סדרת מַכְּתוּבּ مكتوب , המביאה לקדמת הבמה סִפרות ערבית חיה ונושמת בפרוזה ובשירה, היא הפרויקט היחיד בארץ המוקדש לתרגום יצירות מהתרבות ומהספרות הערבית. הסדרה שואפת לפתוח פתח עבור השמעת המזרח התיכון בשפתו, ובכך לאפשר לקורא הישראלי להתוודע לקולות, לרעיונות ולחיים נעדרים כמעט לחלוטין מהשיח הספרותי, החברתי והפוליטי בארץ.מַכְּתוּבּ مكتوب היא יוזמה של מתרגמים וחוקרי השפה הערבית, יהודים ופלסטינים, והיא תוצר של חוג המתרגמים הפועל במכון ון ליר בירושלים. הסדרה פועלת לפי מודל תרגום ייחודי מסוגו, המבוסס על עיקרון של דו־לשוניות ודו־לאומיות, כך שבמקום התרגום האינדיווידואלי, עבודת התרגום נעשית בצוותים של יהודים וערבים. לבד מהשבחת איכות התרגום, תהליך זה מונע יצירת חיץ בין הערבית לעברית ומאפשר תנועה בין שתי השפות.פידא גִ'רְיֶס נולדה בלבנון, גדלה בלבנון ובקפריסין וחזרה לכפר הולדתה פסוטה בגליל בשנת 1995, בעקבות הסכמי אוסלו. ג'רייס, הכותבת בערבית ובאנגלית, פרסמה שלושה קבצים של סיפורים קצרים בערבית, שמהם נבחרו הסיפורים לקובץ זה: הכלוב (2018), הח'וואג'ה (2014) ו-החיים הקטנים שלנו (2010).
איש מוסד נועז מתכנן מבצע מתוחכם. שחקנית אופרת סבון מזדקנת חוששת שתפוטר. סטודנט לספרות מנסה להרשים בחורה שפגש. פרופסור לסטטיסטיקה מוטרד מהעתקות בקנה מידה גדול במהלך בחינה חשובה.
המשותף לכולם הוא המפגש שלהם עם טכנולוגיה עתידנית, הלוקחת את ההתמכרות האנושית לטלפון סלולרי צעד נוסף קדימה – לא עוד טלפון מוחזק ביד אלא הטמעתו, למעשה השתלתו בתוך גוף המשתמש. אמנם הטכנולוגיה המדוברת מצריכה התערבות רפואית פולשנית, אך הניצול שלה לשלל שימושים ופיתוחה לכיוונים חדשים מבטיחים למשתמשים הראשונים והאמיצים הרפתקה שהשפעותיה יהיו בלתי צפויות.
להמצאה אחראים שני יזמים ישראלים: ד"ר הילה ברוש, מדענית אובססיבית לדבר, שבמסגרת עבודת הדוקטורט שלה פיתחה טכנולוגיה מהפכנית, ואודי לוי, הייטקיסט מנוסה ואיש שיווק בתחום הסלולר.
לאחר מפגש אקראי בכנס, חוברים השניים יחדיו ומקימים את אֶמבֶּדיקְס, חברת סטארטאפ לקידום הרעיון. אך מרגע שהמסע מתחיל – לאף אחד, כולל אנשים בעלי אינטרסים שונים שמשפיעים ומושפעים מהטכנולוגיה, אין מושג או שליטה לאן יוליכו הדברים ומה יהיו התוצאות.
הטמעה הוא רומן דיסטופי, טכנו-פסיכולוגי, שעל גיבורי עלילתו הסוחפת מנצחת חברת אֶמבֶּדיקְס – הגיבורה המפתיעה מכולם.
רוה גיל-מור הוא איש הייטק שלאורך הקריירה שלו עסק ועוסק בתפקידי מחקר, פיתוח ושיווק בארגונים בעלי שלבים וגדלים שונים, במגוון תחומים כולל: תקשורת, סייבר, גנטיקה חישובית, ציוד רפואי, ופיננסים. רוה הוא בעל תואר ראשון ושני במתמטיקה מאוניברסיטת תל אביב וכן תואר שני במנהל עסקים מאוניברסיטת Heriot-Watt בסקוטלנד. הטמעה הוא ספרו הראשון.
המחיר שלנו:
59.40
₪
המינגוויי – חתן פרס נובל לספרות ב־1954 – פרסם את ספר הסיפורים הזה ב־1927, בן 28. שורת סיפורים שבו שינתה את פני הספרות העולמית, והיא מן הפסגות המוּכָּרות המהוללות של הסיפור הקצר לדורותיו.
משמו של הספר אין להסיק שנעדרות בו נשים. אבל במרכזו גברים הנתונים במה שנחשב טריטוריות גבריות קשוחות: הם לוחמים, מתאגרפים, מעסיקים אותם כוח, גבורה וכבוד־עצמי, הם אפילו עומדים לרצוח. כמה מהם מתרחקים מנשים, או מתקשים להתקרב אליהן, או נמצאים על סף פרידה מאשה, אך כמעט בכל הגברים־בלי־נשים הללו מתגלות פגיעוּת ומלנכוליה, והם נושאים בחוּבָּם תכונות סטריאוטיפיות נשיות. הם מתמודדים, תוך כדי ויתור, עם חולשתם, עם שלהי הקריירה שלהם, עם תבוסתם ופרישתם, מודעים לכזב שבגבורתם. "אני לא הייתי בז־צַיִד", אומר על עצמו המחבר־המספר, המלגלג על מדליית הגבורה שקיבל מממשלת איטליה במלחמת־העולם הראשונה.
הסיפור הקצר של המינגוויי ניחן בתחכום ספרותי יוצא־דופן, המוסווה במראית־עין של פשטות תחבירית, חסכנות לשונית, איפוק ומינימליזם. בסגנון לא־מעורב כביכול, המתרחק מדרמטיות, בלי פרשנות מנתחת של המספר, בהתנזרות מכְּניסה אל נפשות הדמויות, בהשתקה ובהחבאה של רגעים צעקניים, תוך שהחומרים הקריטיים מובלעים, סיפוריו של המינגוויי 'מספרים את עצמם' כמו במסירה אובייקטיבית דמוית מחזה: רוב הטקסט מוקדש לדיבורי הדמויות ולשתיקותיהן, למעשיהן ולסובב אותן, ולא למחשבות ולרגשות שלהן. אך למרות האקלים החסכני נראה הטקסט כמוצף במלאות ריאליסטית לא סלקטיבית של פרטים 'לא־מהותיים', וביריעות של דיבורים על עניינים־של־מה־בכך.
המינגוויי עצמו אפיין את הסיפורת שלו כאמנות של קרחון, שרק שמינית ממנו נעה בהוד מעל פני המים ורובו מוסתר, מבלי שניאלץ לחשוד שהמחבר אינו יודע את מה שהוא משתיק. יתר על כן, הסיפורים הקנוניים של המינגוויי לעולם אינם מה שחשבנו שהם במבט ראשון. המבט השני חושף סיפור אחר מזה שדימינו לקרוא, דמות אחרת שעומדת במרכז, או פרספקטיבה אחרת שממנה נפרש הסיפור. מעבר לפשטות המדומה מתגלה המינגוויי כאשף נדיר של תחכום ותִחבּוּל ספרותי.
סיפוריו של המינגוויי חשדניים כלפי אידיאולוגיות, אמונות, קודים, תוויות, הכרזות ומלים. כל אלה נחשפים בקוצר־ידם, כרעועים ומכזבים במגעם עם המציאות. לכן עדיף לו לקמץ בהם, לדבר באמצעות מה שמובן מן השתיקות.
בתרגום המצוין, הקשוב לניואנסים, של משה רון זוכים הסיפורים הללו, סוף־סוף, גם לנוסח ראוי והולם בעברית.
המחיר שלנו:
57.60
₪