שניים יחדיו - יעקב שביט

הוא הגיע לבית של ניר בריצה, מזיע ונוטף עם הטירוף המוכר בעיניים.
"חכה רגע," ניר אמר, "תשתה משהו."
ג'ינג'י אפילו לא התיישב. "החלטתי," הוא אמר. "אני הולך להקיף את העולם על אופניים."
"אבל ג'ינג'י," ניר השתדל לשמור על ארשת פנים הגיונית, "אתה לא יודע לרכוב."
"בסדר גמור," ג'ינג'י חייך וסוף־סוף התיישב על הספה, "יהיה לי את כל העולם ללמוד."

רועי סדן הוא הג'ינג'י שהקיף את העולם על אופניים. אולי שמעתם עליו, אולי הכרתם אותו, אולי פגשתם אותו בדרך. בספר המסע הזה תקראו את הג'ינג'י הזה בעצמו, כפי שכתבה במיומנות ובכישרון טל בדיחי. תקראו אותו מתגעגע, מתייאש, מאושר, מתאהב, נופל, נכנע ושוב קם.

חולם בעיניים פקוחות הוא סיפור מלא צבע והשראה על פרא אדם שובה לב, על גלגלי אופניים שהקיפו את העולם ועל נאמנות ואהבה. זה סיפור על ג'ינג'י ועל המסע שלו, על משפחה וחברי אמת שבנחישות ומסירות שאין דומה להן הצילו את חייו, דאגו לשיקום שלו ועזרו לו לעלות מחדש על האופניים.

טל בדיחי (1987) ילידת מושב קשת ברמת הגולן, נשואה לקובי ומתגוררת בתל אביב. זהו ספרה השלישי. קדמו לו עגלות (הוצאת מודן) וכמעט טוב מאוד (הוצאת שתיים).

איה, נערה ישראלית בת שש עשרה, נודדת לבדה בחוצות לונדון. היא ישנה בחצרות של בתים, מתקלחת בשירותים ציבוריים, אוכלת שאריות משולחנות של בתי קפה, לומדת לזהות סכנות ולחמוק מהן. איה זועמת על הוריה, שכפו עליה הגירה לעיר קרה וזרה. היא מתגעגעת לשמש, לרחובות עם ריח האספלט הנמס, לים ולחברות שלה, אך יותר מכול היא מתגעגעת ליוני אחיה, שנותר בישראל כדי להתגייס. חודשים היא מתחננת בפני הוריה שייתנו לה לחזור, וכשזה לא קורה, היא בורחת. במהלך שיטוטיה היא פוגשת את ג'יימס, מהגר מג'מייקה, שהופך לידידה ומושיעה. הוא שיחזיר אותה בסופו של דבר אל הוריה, אבל שום דבר כבר לא יהיה כשהיה. בריחתה של איה חושפת ומעמיקה סדקים שמאיימים כבר שנים על משפחתה.

חמש עשרה שנים אחר כך, איה כבר אישה נשואה, ללא ילדים, חיה בגליל בתחושת חוסר שייכות. נסיעה גורלית אחת מטלטלת את מהלך חייה ומציבה אותה ואת משפחתה בצומת דרכים. טינות נושנות צפות ועולות, יחסים עכורים מגיעים לידי פיצוץ, וברקע – סיפור אהבה ישן, אסור וסודי שממשיך להטיל את צלו. החלטות קשות יתקבלו, לבבות יישברו אבל משהו חדש יתחיל בחיי המשפחה הקטנה, טרופה אך עדיין אוהבת.

ביד רגישה ובוטחת ובשפה קולחת וצלולה, בוראת אילנה וייזר־סנש סיפור רב־שכבות, המאוכלס בדמויות פגומות, מורכבות ואנושיות להכאיב, שחייהן נשזרים אלה באלה. זה לא הבית עוסק בזהות, הגירה, זרות ותשוקה, ומתכנס לשאלה אחת שמרחפת מעל ראשן של הדמויות – מהו בית, והאם כל בית, אפילו פגום, עדיף על היעדרו? 

אילנה וייזר-סנש היא סופרת ישראלית. וייזר-סנש כתבה עד כה שלושה רומנים: על בהונות (הקיבוץ המאוחד, 2017); מתוך הגוף (הקיבוץ המאוחד, 2001); חלונות כפולים (ידיעות ספרים, 1995); זה לא הבית הוא הרומן הרביעי שלה. 

"אם כולם רוצים את מי שהם לא יכולים לקבל, וכולם כבר יודעים את זה כמו שהם יודעים שהשמש זורחת בבוקר במזרח, אז דייטים הם בסך הכול משחק אומץ שבו אנחנו מחכים לראות מי יהיה זה שירצה ומי יהיה זה שילך. וזה לא נשמע בכלל כמו אהבה." 

לכאורה, למעין ולנועם יש 90% התאמה. שניהם למדו ספרות השוואתית, יש להם טעם זהה במוזיקה רגשנית ושניהם ביסקסואלים. בפעם הראשונה שהאפליקציה מפגישה אותם, אי־אז בתל אביב של שנת 2013, נועם לא מוצא חן בעיני מעין והיא מתחמקת מחיזוריו, אבל הגורל יוכיח לה שהאלגוריתם לא טעה. כשרגשותיה יתהפכו, היא תגלה שהם כמו חיות נדירות מאותו מין שלפתע מצאו זה את זה. דווקא אז נועם נבהל מעוצמת הקשר ביניהם ומסיים אותו, ומעין מרגישה שהיא שוב נופלת לאותן תהומות מוכרות ולשאלות שרודפות אותה שנים – למה היא תמיד מתאהבת במי שלא יכול להחזיר לה אהבה, והאם זה בכלל יכול להיות אחרת?

אינסוף שיברונות לב קטנים הוא קומדיה רומנטית סקסית וחכמה, שבמרכזה דמויות כובשות המזנקות מהדף במלוא חיותן. מיכל פיטובסקי רוקמת עלילה נטולת מאמץ ומכמירת לב, שתזכיר לנו כמה החיצים של קופידון דוקרים, ושצריך לעבור אינסוף שיברונות לב כדי למצוא אהבה שלמה. 

מיכל פיטובסקי היא סופרת ומרצה. זהו ספרה החמישי. ספריה הקודמים זכו בפרס "פרדס" מטעם הספרייה הלאומית ובפרס שרת התרבות על שם דבורה עומר. בשאר הזמן היא יוצרת תוכן ברשת, אמא לשני בנים ומתגוררת איתם ועם בן זוגה בגבעתיים.