סימן קריאה 2 - מנחם פרי (מהדורה היסטורית)

"לתבונה האנושית יש גורל מיוחד בסוג אחד של הכרותיה: מעיקות עליה שאלות שאין ביכולתה לסלק אותן, מפני שהוטלו עליה כמטלה על ידי טבע התבונה עצמה, אך אין גם ביכולתה להשיב עליהן, כיוון שהן חורגות מכל יכולותיה של התבונה האנושית".
זהו המשפט הפותח של הספר ביקורת התבונה הטהורה לעמנואל קאנט, שהוא, ללא ספק, החיבור הפילוסופי החשוב והמשפיע ביותר בעת החדשה. קאנט חולל את המהפכה הפילוסופית העיקרית של העידן המודרני, עד שכל תולדות ההגות שלאחריה, לא רק הפילוסופית, ספוגות ברעיונות שבאו ממנו או יוחסו לו בפרשנות כזו או אחרת. החיוניות של מחשבתו ניכרת גם בדורות האחרונים אצל הוגים שונים מאוד גם ממנו וגם זה מזה.
 
מכל הבחינות הללו ניתן לומר שהבנת קאנט וההתמודדות אתו הן חלק מהבנתנו את עצמנו. אבל רק מעטים מגיעים לקרוא את כתבי קאנט עצמו, בעיקר את שלוש הביקורות, ובראשן "ביקורת התבונה הטהורה", שבהן הפך קאנט את הפילוסופיה הקדם-מודרנית על פיה. המהפכה הקאנטית מציבה במרכז העיון הפילוסופי את היש האנושי, הפועל כסובייקט של שכל, רצון וכוח-מדמה יוצר. בכוחם של אלה הוא מכונן את עולם המושאים האובייקטיבי שבתוכו הוא פועל ומתקיים, ויחד אתו הוא מכונן את העולם האתי, עולם הנורמות והערכים שהוא מטיל על עצמו, וכן את עולם היופי והשגב האסתטי, ואת ההיסטוריה המוסרית, שבהם המין האנושי מוצא הד לייעודו בתוך היקום. אלה רעיונות גדולים, שנפרטים תחת עטו של קאנט לריבוי דיונים מיוחדים שדפי הביקורות גדושים בהם, בעיקר דפי הביקורת הראשונה, זו שלפנינו, שחוללה את עיקר המהפכה והניחה את היסוד גם לאחרות.

"ערפל סמיך הפתיע אותי בהרי הספסארט כך שנאלצתי מוקדם בערב להיכנס אל האכסניה הראשונה שנקרתה בדרכי. כעבור זמן קצר נכנסו אדונים אחדים אל האכסניה, עטופים במעילים עבים, והצעיר שבהם הזמין בקול רם וצורמני קפה חם מאוד וספל שוקולדה. התבוננתי בחבורה וראיתי שהיושב לפני הוא לא אחר מאשר המסית והנואם אדולף היטלר".
בתיאור זה של פגישה מקרית עם אדולף היטלר פותח פרידריך דוד וייל את חיבורו, אשר נכתב לאחר שנאלץ לעזוב את גרמניה ולהגר לארצות הברית בעקבות רדיפת הנאצים. וייל, ששימש כראש איגוד סוחרי היין בפרנקפורט וכיועץ לממשלה, הגיש חיבור זה העוסק בחייו בתקופת עליית הנאצים לשלטון לתחרות מטעם אוניברסיטת הרווארד בשנת 1939.
וייל מגולל את אירועי התקופה ומנתח את הבעיות הכלכליות והחברתיות של גרמניה, ושוזר בתוכם את סיפורו האישי והמשפחתי, במהלכו נודה, נאלץ לחסל את עסקיו, נותק מחבריו ונכלא בבוכנוולד. ולמרות כל אלה הוא ממשיך לחוש קשר עמוק לגרמניה של פעם, לאותה מולדת ששקעה למצולות ובגדה בו. הוא מבין את מצוקתם של חבריו, קולגות, מכרים וידידי נפש, הנאלצים לנתק עמו מגע פן יבולע להם, ומשתומם בפליאה כאשר, בהסתר ובעלטת הלילה, מצאו אחדים מהם את תעצומות הנפש להיפגש איתו, תוך סיכון חייהם, להסביר, להתנצל ולהיפרד.
לצד היותו מסמך היסטורי בעל ערך רב ורלוונטי לזמננו, אשר נכתב בזמן אמת, בגידת המולדת פותח צוהר אל עולם אנושי וחברתי מורכב. השילוב בין ניתוח היסטורי מעמיק לתיאור אישי מרגש הוא נדיר ולא לעתים מזומנות נמצא כמוהו בספרי שואה או ביומני עדות. בפרספקטיבת הזמן, הצליח וייל, שראה את הנולד והתריע עליו כבר ב-1939, ליצור זכוכית מגדלת המתבוננת מקרוב במרקם האנושי והחברתי שמתגבש במשטר דיקטטורי.
אישיותו המיוחדת של וייל, גישתו לחיים והתבוננותו המפוקחת, הכואבת והחומלת בסובב אותו משאירים חותם עמוק על הקורא ומושכים אותו אל תוך חוויית קריאה סוחפת ומצמררת.