נתיב העכברושים - פיליפ סנדס

"אישה בגוף של גבר שמתלבש כמו אישה. אדם השרוף בגוף חדש מתחכך באחותו עד שהיא מבקשת עוד. נזירה מתאבדת כדי לקבל גוף חדש ולהפוך לכומר.”

גופי הקיץ מאת מרטין פליפה קסטנייט מזמין אותנו לעולם שאינו רחוק מכאן, בו אפילו למתים יש מה לומר. המוות אינו סוף אלא רק שלב נוסף, ותודעות של מתים זוכות לחיים חדשים בגופים שאינם שלהם. רמירו, גבר שמת לפני שנים, חוזר לעולם בגוף של אישה שמנה ושונה לחלוטין ממי שהיה. בין חיי המשפחה שכמעט שכחה אותו, לרשת האינטרנט בה המתים עדיין "צפים", הוא מנסה למצוא את מקומו מחדש.

קסטנייט, הסופר הארגנטינאי הצעיר ביותר שתורגם לאנגלית, כותב מדע בדיוני הומניסטי, ומציע גישה רעננה לנושאים פילוסופים וסוציולוגיים, החוקרים את שאלות המוסר וההשלכות החברתיות והרגשיות של טכנולוגיה המתערבת באופן כה עמוק בקיום האנושי. גופי הקיץ עוסק בשפה נהירה במורכבות של זהות, גוף, זיכרון, אהבה ומשפחה, במציאות עתידנית שאינה בלתי אפשרית, ומבקש מאיתנו לשאול שאלות על מי שאנחנו, על מה שאיבדנו, ומה שעדיין נותר לנו. 

קאם היא נערה חכמה, צינית וחדה, שמרגישה שהחיים הפסיקו להפתיע אותה. אבל כשהיא מגיעה עם משפחתה לעיירה קטנה ומסתורית בשם פרומיס שבצפון מיין — הכול משתנה. 

כשמעטפה מסתורית מגיעה ובה רשימה של דברים שעל קאם לעשות לפני מותה, היא מתחילה להאמין — באהבה ובעצמה ואולי גם ב... ניסים, לא משנה עד כמה בלתי סבירים הם יהיו. היא מוצאת את עצמה נפתחת לרעיונות חדשים ולאפשרות שהחיים שלנו מלאים יותר מכפי שנראה לעין.

זהו לא סיפור על חולי, אלא על התחדשות פנימית, על בחירה בחיים, ועל כוחה של אמונה קטנה אחת לשינוי גדול.

"אני רוצה שתחוו את חייה של ילדה בשואה, שתטעמו ותרגישו ותריחו אותם. אני רוצה שתצעדו בנעלַי שלי ובנעלֵי משפחתי, אף על פי שבזמנים הגרועים ביותר לא היו לנו נעליים. אני רוצה שתבינו את הדילמות שעמדו בפנינו ואת הבחירות הבלתי אפשריות שנאלצנו לעשות. אני מקווה שתתרגזו. כי אם תתרגזו, יש סיכוי שתחלקו את כעסכם עם אחרים, וזה מגדיל את הסיכויים למנוע רצח עם נוסף".

טולה גרוסמן — לימים טובה פרידמן — היתה בת שנה ושבוע כאשר גרמניה הנאצית פלשה למולדתה פולין. בגיל ארבע שולחה טולה עם הוריה למחנה עבודה, ובגיל חמש היא נמנתה עם קבוצה קטנה מאוד של ילדים יהודים שהגיעו לאושוויץ ולא שולחו מיד אל תאי הגז. כשלושה חודשים לאחר מכן קרה לה ולחבריה לצריף־הילדים מה שלא קרה כמעט באושוויץ: היא וחבריה נלקחו לתאי הגזים, ושם, לאחר שכבר התפשטו, נאמר להם להתלבש ולחזור לצריף שלהם. ב־27 בינואר 1945 היא נמנתה עם כמה אלפים מאסירי אושוויץ ששוחררו בידי חיילי הצבא האדום.

קרוב לשמונים שנה אחר כך, כשהיא נעזרת בעיתונאי מלקולם ברבנט, העלתה טובה פרידמן על הכתב את סיפור ההישרדות המדהים שלה, ואת סיפור חייה אחרי המלחמה. התוצאה, אני הילדה מאושוויץ, היא סיפור חיים מעורר השראה לא פחות משהוא מרתק ומלא עוצמה.

טובה פרידמן היא פסיכותרפיסטית יהודייה־אמריקאית ילידת פולין. היא עמדה בראש שירות רווחה ללא כוונות רווח במשך 25 שנה. כיום היא פעילה בולטת נגד אנטישמיות. 

מלקולם ברבנט הוא עיתונאי בריטי. בעבר היה כתב קרבות עטור פרסים של הבי־בי־סי, וכיום הוא כתב חוץ בתוכנית Newshour של רשת PBS האמריקאית.