מהו עם ומתי הוא הופך ללאום?
האם הוא "גזע", "אתנוס", או קבוצה אנושית בעלת רקע תרבותי-לשוני ותו לא?
מדוע לאומים תובעים ריבונות על עצמם? ולשם מה הם נזקקים תכופות לדימויים המורים על מקור קדום ומשותף?
תהיות תיאורטיות אלה ואחרות עולות ומתפרצות סוגיות אשר עשויות לערער זהויות פריכות ומחוזות זיכרון מורשים גם במקומותינו.
מתי נוצר העם היהודי? במעמד מתן תורה בסיני? בכיבושי כנען? או שמא בקולמוסם של היסטוריונים יהודים מן המאה ה-19, אשר בדומה לחוקרי עבר בני תרבויות אחרות המציאו עמים מדומיינים על מנת ליצור ולייצב אומות עתידיות?
באיזו תקופה הועבר התנ"ך ממדף הספרים התיאולוגי-דתי למדף ההיסטורי-לאומי?
האם תושבי יהודה הוגלו עם חורבן המקדש השני בשנת 70 לספירה או האם היה זה מיתוס נוצרי שהתגלגל למסורת היהודית ושועתק ממנה בעוצמה לרעיון הציוני?
ואם יושבי הארץ לא הוגלו, אזי מה עלה בגורלם?
בספרו החדש והמרתק מתי ואיך הומצא העם היהודי נטל על עצמו ההיסטוריון שלמה זנד לנסות ולהתמודד עם שאלות אשר עדיין נתפסות בחברה הישראלית כטאבו, שאלות "רגישות" הכרוכות הן במוצא היהודים והן במעמדם האזרחי של הישראלים.
צלילתו לעומקי "הזמן הארוך" בתולדותיהם של הראשונים וביקורת פוליטיקת הזהויות של האחרונים הן מקוריות ונועזות. קרוב לוודאי שהן תעוררנה סקרנות ואף פולמוס ומחלוקת.
פרופ' שלמה זנד שימש כמרצה בבית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה בפריז ומלמד עתה היסטוריה בת זמננו באוניברסיטת תל אביב.
ספריו האחרונים האינטלקטואל, האמת והכוח (2000), הקולנוע כהיסטוריה (2002) ו-ההיסטוריון, הזמן והדמיון (2004) תורגמו לשפות נוספות.