אנו נמצאים באנגליה הכפרית ב־1830. הזמן חולף בקצב עונות השנה ועבודות המשק המשפחתי העני שבו נולדה וגדלה מָרי.
מרי היא נערה בת חמש־עשרה, הקטנה בארבע אחיות לא רצויות החיות עם אב שלא חוסך את שבטו, אם, וסבא נכה. בין חליבת הפרות, זמני הזריעה והקציר ותפריט של לחם, תה, וקצת גבינה - נפשה של מרי שרה, פורחת ומתרוממת הודות לשמחת החיים שלה.
“יש לך לשון חדה", “את תסתבכי בצרות", אומרים למרי הסובבים אותה. אך היא מודה כי אינה יכולה להתאפק ואינה רוצה להשתנות, ובמקום להתאים את עצמה, היא מאלצת את הסביבה לראות את העולם מנקודת מבטה.
יום אחד משתנים חייה של מרי מקצה לקצה: אביה נפטר מהבת הלוקה בצליעה קלה, והיא נשלחת לגור בביתו של כומר הכפר ולטפל באשתו החולה. וכאן מתחיל ספר אחר.
בעזרת הכומר לומדת מרי קרוא וכתוב - ובהדרגה, האותיות מפסיקות להיות רק “ערימה של קווים שחורים". בתקופה הזו מתחילה דרמת חיים אחרת, המסופרת בגוף ראשון, בקול אישי, קול נעורים חד־פעמי, כאוב ולירי.
מרי כותבת את הספר בדם לבה, היא חייבת לכתוב, סיפורה חייב לראות אור כדי שיהיה לה קיום בעולם המנסה למחוק אותה. לפנינו קריאה צרופה ובלתי נשכחת.