לתמרה מליטה סמסון לקח שנים כדי להבין את ההתנהגויות החריגות של בתה.
הפסיכולוגים והפסיכיאטרים לא אבחנו אותה נכון ורק שהייתה בת 10 נתקלה תמרה במקרה בביטוי "אילמות סלקטיבית" באחד מהעיתונים ושאלה את אנשי המקצוע.
רק אז הבינה מה קרה כל הזמן הזה, ואיך היא פספסה שנים של תקשורת איכותית עם בתה.
בנה האמצעי, לוקה ב"PDD-NOS /אספרגר (אוטיזם) בתפקוד גבוה", לצד הברקות והצטיינות היו לו קשיים חברתיות והתקפות אלימות בבית הספר.
תמרה הייתה צריכה להגיע לבית הספר מספר פעמים כדי להרגיע את הרוחות וגם בבית, לצד ילד שלישי, בן זקונים שהיה צריך להתמודד גם אם כל זה.
אם תמרה הייתה מקבלת הדרכה והכוונה מוקדם, התנהלות החיים שלה ושל ילדייה הייתה הרבה יותר קלה להם ולסביבה, עכשיו היא רוצה לעורר את המודעות לבעיות האלו שאין אליהן מספיק מומחים ואנשים שמכירים אותה מקרוב.
אחרי שבתה סיימה צבא ובנה את בית הספר, היא רוצה להציע את הניסיון של 21 שנות הורות לילדים כאלו להורים אחרים שהיו במצבה, רק הפעם יש מי שייתן הדרכה.