הופעת חמשת הסיפורים הכלולים בקובץ אינטימיות זיכתה את סארטד בפרס הרומן הפופולרי של 1940, וכך עשתה אותו לסופר מוכר ברבים.
תפוצת הקובץ אף גדלה בשל הטענה כי לסופר נטייה לחריג, לאלים, לסנסציוני כי הוא "נטפל לצד המכוער שבחיים".
עטיפותיהן של מהדורות כיס פופולריות עוטרו באיורים נוטפי דם.
היו מי שסיווגו את האסופה כ",כוללת סיפורים המשאירים את ליידי צ'טרלי הרחק מאחוריהם" על כן אין תימה שהוותיקן מיהר לכלול את סארטר ברשימת הסופרים האסורים על נוצרים טובים.
אולם לצד מוניטין אלה זכתה האנתולוגיה אינטימיות גם להכרה אחרת.
המבקר הספרותי הצעיר והלא מוכר אלבר קאמי היה מהראשונים שהבינו כיאין סיפורי הקובץ עוסקים ברצח בטירוף ובמצבים של הונאה עצמית קיצונית לשם הסנסציה, אלא כדי לבחון באמצעותם את "מצב האדם".
ואמנם, על אף שנשמרים בסיפורי הקובץ כללי הסיפור הקצר - התרכזות בפעולה, עלילה מותחת, מפנה וסיום מפתיע - הם סיפורים בעלי משמעות, המכוונים את הקורא לאפיקי מחשבה פסיכולוגיים ופילוסופיים.
*****
ז'אן פאול סארטר הוא אחד מאותם יוצרים נדירים שזכו להצלחה יוצאת מגדר הרגיל במגוון ז'אנרים רחב.
מלבד סיפורים קצרים כוללים כתביו רומנים, מחזות, מסות, הגיגים בתחום הפסיכולוגיה, פילוסופיה אנייני ציבור. אולם מעל לכל מוכר סאדטר כנביאו של הזרם האקזיסטנציאליסטי בפילוסופיה.