אין מקום כזה

ניתוח שטח מאגד שלושה סיפורים שבמרכזם שאלת היסוד של הקשר והשייכות למקום - המקום הפיזי והמיקום החברתי – תוך כדי תנועה בזמן ובמרחב.
הסיפור הראשון, "המשא של מלאכי", מתאר את מסעו של מפקד בכיר לשעבר ופקיד בהווה עתידי מדומיין בין תל אביב לחרמון וחזרה במהלך מלחמה שעדיין לא פרצה. תוך כדי ביצוע המשימה הקונקרטית הוא חווה מבט רפלקטיבי על מהלך חייו עד עתה.
הסיפור השני, "חלום על דיינר", עוקב אחרי קורותיו של דוכן חומוס במזרח ירושלים ומסעה של המשפחה הפלסטינית שמפעילה אותו מהעיר העתיקה אל ואדי ג'וז וחזרה לעיר העתיקה, במהלך כשני עשורים.
גיבורי הסיפור השלישי, "הבשורה על פי פאולה", הם בעלת מלון מקומי בצפון איטליה והסובבים אותה, מילדותה - עת נשבעה אמונים להר שלמרגלותיו נמצא המלון - ועד לימינו אנו. משימת חייה היא לטפס על ההר והיא נכשלת בכך שוב ושוב - עד לסוף האפי.
התשובות השונות לשאלת השייכות נעות בין מענה שכלתני, חוש הטעם ומאמץ גופני. המשותף לכל הסיפורים הוא הניסיון האקטיבי למצוא, לנסח, ולזקק מענה.
אחרת, מה הטעם.

אסף חזני, יליד העיר העתיקה בירושלים, הוא אנתרופולוג שחוקר את היחסים שבין האדם למרחב. גם ספריו הקודמים, קניון עזאזל, רצח בשטח B וכזה וכזה תאכל החרב - יומן שדה ממלחמת חרבות ברזל - עסקו ביחסים הללו מזוויות שונות.

איך תנהג ליאנה כשתייר צרפתי יפה תואר יבקש ממנה עזרה יוצאת דופן? איך תהפוך הצפייה בסרט אי.טי. לזירה של חשבון נפש עבור נגה? איך תמצא איריס את הדרך לחקור ספק הזיה־ספק זיכרון ילדות מטריד שצץ לנגד עיניה רחוק מהבית?

כמו בשלוש הצגות יחיד עולות ליאנה, נגה ואיריס, על במת הנובלה. השלוש נפגשו אי־אז כסטודנטיות לתיאטרון וחלקו דירה תל־אביבית. מאז התפצלו דרכיהן.

המחברת עפרה בן־עמי חוקרת את עולמה של כל אחת מהשלוש בנקודת זמן אחרת מתוך קשב עמוק לקולה הכן, הרגיש והנוקב. בין תמימות לפיכחון; בין כניעה לפעולה; בין פגיעות לעוצמה מתעצבת כל אחת ומגלה את כוח היצירה והחיים שבה. ומקולותיהן השונים עולה גם מנגינה אחת של התבגרות נשית שובת לב. 

נותנות סימנים בזמן הוא ספרה השני של עפרה בן־עמי. ספר הביכורים שלה, ראויה לאהבה, ראה אור ב־2021 בהוצאת מטר. 

"מאיפה צצה לי כאן בדיוק החסה הזאת, שנראית מרוחה ודרוסה? ומה עושות החסות הללו המעוכות מסביב? אנחנו חונים בשדה חסות. טחון במאות צמיגים. סלט ענק מתובל בעפר."

"...בשבילי הוא תמיד יישאר האיש הזה שמופיע פעם בצוהריים כשאני בת ארבע עשרה ... מניח עליי כף יד שציפורניה עשויות ... מנסה לנשק אותי ואני מתחמקת ... מתחיל ללטף ... ואני מייללת כמו גור חתולים פצוע."

"על הסיפון העליון נושבת רוח חזקה, וגשם דוקרני ללא הפוגה. השניים הם היחידים שאינם נמלטים מהקור. יושבים חבוקים. יודעים שזו נסיעתם האחרונה. היא תחזור לפולין או לדנמרק או השד יודע לאן, והוא יחזור לים שמזרימים אליו שפכים. שניהם אוחזים יד ביד. חופנים באגרוף ענברי את אותו רגע בין הגלים."

אדישות לסבל הזולת, פגיעה בחלש ואהבה מרפאת ומזככת הם חלק מנושאי הסיפורים בספר זה המעמת בין האני לעולם, בין תשוקות לאכזבות, ובוחר בחיים של דבקות בתקווה ואמונה באדם.

ליצנים במדרחוב וקפיץ למזמרה הוא ספרו הרביעי של גיורא סגל. קדמו לו שני ספרי שירה – אדם אחד ניסה (עקד 1986), דרך צדדית (ספרית פועלים 1991) – וקובץ הסיפורים הכלב של פבלוב עוד לא למד לשיר (כרמל 2024).