מקובל לראות את מרסל פרוסט כסופר של יצירה אחת: בעקבות הזמן האבוד, אולם סיפוריו הקצרים הראשונים, המכונסים בקובץ תענוגות וימים, הם פנינים של סגנון ושל חוכמה.
ביצירות אלה מצויים לא רק דפים מזהירים, היכולים להשתוות לעמודי בעקבות הזמן האבוד, אלא יש בהם האידיאה הפרוסטית, אותו קול יחיד ומיוחד שהוא סימן ההיכר של פרוסט.
כבר בתענוגות וימים מוטחת אותה ביקורת חריפה, שטנית כמעט, כלפי החברה שהשתעשעה במרסל פרוסט וראתה בו "סנוב" ו"מצועצע", ילד תפנוקים של טרקלינים.
בספר קטן זה נמצא "כל פרוסט על רגל אחת" - כל הקוסמוס החיצוני והפנימי של פרוסט: ביקורת החברה והאהבה שלו, מחקריו המיוסרים בסטייה המינית ובליקויי הטבע האנושי, משורטטים בקו דק ובוטח.
"בשעה שאני חוזר וקורא היום את הספר תענוגות וימים, נראות לי סגולותיו של הספר העדין הזה כה מזהירות, שאני תמה כיצד יכולתי שלא לבוא לידי פליאה בקריאה הראשונה"
כתב אנדרה ז´יד על ספר נפלא זה.