בעשורים הראשונים של המאה העשרים נכתבה, בין השאר בידי פסיכולוגים ופסיכואנליטיקנים, ספרות ענפה שניסתה להסביר את מה שנתפש כפתולוגיה יהודית ייחודית של הכחשה עצמית והרס עצמי.
הנטייה השכיחה שם הייתה לייחס פתולוגיה זו לתלאות חיי הגלות היהודיים בסוף המאה התשע עשרה ובראשית המאה העשרים.
אלא שדפוס חשיבה גלותי זה לא התפוגג במדינת היהודים העצמאית.
מצב המלחמה המתמיד שישראל שרויה בו הוביל ישראלים רבים לאמץ את דרך ההתמודדות האשלייתית שאפיינה שנים קודם לכן את תגובתם של יהודים בגולה, יחידים ומוסדות כאחד, להתעללות המתמדת שחוו מצד החברה האירופית.
בספר זה מנסה המחבר לענות על השאלה מה גרם להנהגה ולציבור בישראל לקחת סיכונים פוליטיים מרחיקי לכת לאחר האינתיפאדה הראשונה