א``ד גורדון (1922-1856) הוא מאבות הציונות העובדת המגשימה והרב קוק (1935-1865) הוא מורה דרך בציונות הדתית.
ואולי עקב שוני זה ביניהם לא ניתנה הדעת לקווי השיתוף וקירבת הרוח והמקורות ביניהם, ועל כל פנים טרם נערך מחקר שווה שיטתי בין שתי התורות הללו.
מבחינה זו, ולא רק מבחינה זו, יש מקוריות מחדשת בספר שלפנינו.
חיבורה היסודי המקיף של ד``ר שטרסברג מציג משנות אנתרופולוגיות פילוסופיות שניצוציתיהן פזורים בכתבי גורדון והרב קוק, והן נבחנות בהקשר הרחב של גישות ל``בעית האדם`` במחשבה היהודית במאות היט` והכ`, ובפילוסופיה המערבית בעת החדשה.
עם זאת נערך כאן גם עיקוב אחר מקורות היניקה וההפרייה שלהם במורשת התרבות היהודית.
נקודת המוצא של המחברת היא כפולה:
(א) האדם כיהודי והיהודי שבאדם, כיחיד פרט וכאומה:
(ב) האדם בעולם והיהודי כבן למשפחת האדם בכללה.
שלושה דורות של חוקרים הקנו לנו ספרות פרשנית ענפה המוקדשת לעולמות הרוח של גורדון ושל הרב קוק.
מכמה בחינות יוצר הספר המוגש כאן רובד חדש בהבנת משנותיהם.
נפתחים בו אופקים נוספים ומאתגרים להבנתן ולהשתמעויות רוחניות תרבותיות שלהן.