תשעת סיפורי החיים של רוז נפוליטנו - יד שניה

"עד עכשיו לא היו לי אשליות בנוגע ליכלתי להמיט תשוקה שיגעונית על בני המין השני, הייתי אמא של מולי, אשתו של דיוויד.
רופאה כללית במרפאה מקומית.
במשך שני עשורים הייתי מונוגמית.
לא שנהייתי א - מינית, כי היו לי חיי מין, אבל רק עם דיוויד, ונראה שמשיכה וכל השאר כבר לא חלים שם: אנחנו עושים מין זה עם זה כי הסכמנו לא לעשות מין עם אף אחד אחר, לא כי אנחנו לא יכולים לשמור את הידיים שלנו לעצמנו."

קייט, רופאה במרפאה שכונתית בצפון לונדון, נשואה לדיוויד ואם לשני ילדים, נקלעת לאחר עשרים שנות נישואים לרומן קצר: הרומן, המנפץ את חומות הזכוכית של חייה, גורם לה לבחון מחדש את השקפותיה על זוגיות, נאמנות והשאיפה לעושר.

קייט מנסה להבין מהי הסיבה לדעיכת התשוקה ומה עושה את ההבדל בין אדם "טוב" לאדם "רע".
גם בעלה, בעל טור ציני וביקורתי בעיתון, שכותרתו "האיש הזועם ביותר בהולווי", עובר שינוי רוחני מפתיע. הוא מחליט לאמץ את גודניוז, תמהוני בעל כוחות מרפא, שמתנגד לשימוש במדיחי כלים ומטיף לרוחניות כתחליף למודרניזציה.

גודניוז מצליח להסעיר את חיי המשפחה והשכונה כולה ולהעלות אל פני השטח שאלות שכולם מעדיפים להדחיק.

ניק הורנבי, יליד 1957 , עבד כמורה עד שפרסם את ספרו "אהבה על הדשא (קדחת המגרש)", שעשה לו שם כאחד הכותבים הכנים, המשעשעים והמקוריים של הספרות הבריטית החדשה, והופק כסרט קולנוע בכיכובו של קולין פירת'.
ספריו הבאים, "נאמנות גבוהה" (שהוסרט גם הוא, בכיכובו של ג'ון קיוזק), ו"על הילד" זכו לשבחי הביקורת והיו לרבי מכר בכל העולם.

הורנבי מתגורר כיום בצפון לונדון עם אשתו ובנו. "איך להיות טובים" הוא ספרו השלישי הרואה אור בהוצאת ספרית מעריב/הד ארצי.

סיפור אפי, רב דורי, מאת העיתונאי זוכה פרס פוליצר, על שתי שושלות יהודיות – משפחות ששוֹן, וכּדוּרי – ששגשגו בשנגחאי ובהונג קונג במשך דורות וליוו את פריצתה של סין אל תוך המאה העשרים.

שנגחאי 1936. מלון "קתאי", שממוקם ברציף המפורסם של נמל העיר, הוא אחד הזוהרים ביותר בעולם. במלון שהוקם ביוזמת ויקטור ששון – פלייבוי מיליארדר וצאצא לשושלת ששון – מתארחים ידוענים מכל העולם. נואל קאוורד כתב בסוויטה שלו את טיוטת "חיים פרטיים". צ'ארלי צ'פלין בילה שם עם רעייתו לעתיד. ועל אשת החברה האמריקאית ווֹליס סימפסון נאמר שהיא הצטלמה שם ל"תמונות זוהר". וכל זאת, כאשר במרחק של קילומטרים אחדים, וקודם שאולצו להימלט מהעיר, עסקו מאו והמפלגה הקומוניסטית בתכנון מחתרתי של מהפכה.

עד שנות ה־30 של המאה ה־20 ייסדו הששונים אימפריה עסקית בסין, והתחרו בעושר ובהשפעה עם השושלת האחרת – הכדורים. שתי משפחות יהודיות אלו חלשו על העסקים והפוליטיקה של סין במשך יותר מ־175 שנה. הם גרפו רווחים ממלחמות האופיום, יצאו בשלום מהכיבוש היפני, חיזרו אחרי צ'יאנג קאי־שק, וכמעט איבדו הכול לאחר שהקומוניסטים כבשו בסערה את השלטון.

במלכי שנגחאי מגולל קאופמן את ההיסטוריה המרתקת של שתי המשפחות, ומתאר כיצד הן עוררו שגשוג כלכלי ופתחו את סין אל העולם, אך נשארו עיוורות לאי־השוויון החברתי החמור ששרר בה ולמהומה הפוליטית שעמדה לפתחם. בסיפור שמתפרס מבגדד להונג קונג, לשנגחאי וללונדון, נכנס קאופמן לחייהם ולמחשבותיהם של הגברים והנשים השאפתניים האלה, כדי לגבש סיפור על הברחת אופיום, יריבות של משפחות, תככים והישרדות.

הספר חושף את הפשרות המוסריות של הכדורים והששונים ואת ראיית הנולד, הצלחתם ונדיבותם. בשיאה של מלחמת העולם השנייה הם חברו יחד לחילוץ והגנה על 18 אלף פליטים יהודים שנמלטו מזרועות הנאצים. הם פרשׂו עליהם חסות, אבטחו את דרכם מאירופה למזרח ועזרו להם להתמקם בשנגחאי עד יעבור זעם. אף שהשהות שלהם בסין התחילה כהזדמנות עסקית, המדינה הפכה לבית שהם לא ששו לעזוב, גם לא בערב המהפכה. הבניינים המפוארים שהם בנו והעסקים המשגשגים שהם טיפחו ממשיכים להגדיר את שנגחאי והונג קונג עד היום.