הילד שהאיר את השמים - אסיף אלקיים

"באמת חשבת לנסוע באוטו מישראל לשיראז, אַרְמין? זה אמיתי כל מה שאתה מספר לי עכשיו?" אמא שאלה. עניתי לה שזה אמיתי. "אמיתי מאוד, אימוּ." היא הסתכלה לי עמוק לתוך העיניים, שתקה כמה רגעים וחזרה ללגום מקערת המרק שלה, לא מתייחסת לסיפור המרעיש שזה עתה סיפרתי לה. 

אַרְמין ברח עם הוריו מאיראן לארץ כשהיה בן חמש. הוא לא זוכר מזה הרבה. הסופרת המצליחה תקועה, וכבר כמה חודשים לא מצליחה לכתוב את הפרק האחרון בספרה החדש. אפליקציית וייז שמשתגעת ומכוונת נוסעים אל יער החלומות הלא גמורים. יצחק שמגדל שפם ויוצא להגן על מדיניות הצנע של שנות החמישים – אלה ועוד הם הגיבורים הפנטסטיים, הרגישים והמשעשעים בקובץ הסיפורים החדש של הילה ושיץ־ברק. 

ושיץ־ברק יודעת לרקוח מתוק עם חריף, דמיון עם מציאות, פרוע עם פשוט. סיפוריה כתובים במיומנות ובכישרון ובוראים עולמות מעוררי מחשבה עם חוקים משלהם. זהו ספרה השני. קדם לו יצאתי לריצה ונתקלתי בגולדה מאיר – מרשימת האהובים של סטימצקי תשפ"ד, שנמכר באלפי עותקים.

חיבקתי את הגוף שלי. אם היו לי כנפיים, הייתי קורעת את השמיים ונועצת ציפורניים בלב של מי שחרץ את הגורל שלך. הנשים ישבו על הכיסאות. גלגלו את העיניים מצד לצד, שתו, אכלו, בכו ומשכו באף. רציתי שילכו וייקחו את הרחמים שלהן. הסתכלתי בזווית העין על הטַרְמָה, המרפסת בקומה השנייה. הבטחתי לעצמי שהפעם אצליח לקפוץ למטה ואף אחד לא יעצור אותי. רציתי להגיע כמה שיותר מהר לארץ ישראל. סבא שלך, בָּאבָּא פְרַיִים, הסביר לי כשהייתי קטנה שהַנְשַאמָה עולה לשמיים והגופה מתגלגלת דרך המחילות עד שהיא מגיעה לארץ הקודש, ושם היא מתעוררת ביום תחיית המתים. התקווה שתשוב אליי ניחמה אותי.

ישראל, קיץ 1971. לדירת השיכון הקטנה של בתה קלרין מגיעה אמירה, שבנותיה מטלטלות ומעבירות ביניהן מדירה לדירה משל היתה מזוודה. מהפינה שהוקצתה לה אמירה שוכבת במיטתה, מתבוננת בחיים המצומצמים של בתה ומתוודעת לנכדתה הצעירה הדר. בעיקר, היא ממשיכה בשיחה שאינה נגמרת כבר עשרות שנים, עם בנה שעזב את עיראק לאחר הפרהוד, הצטרף לאצ"ל ונעלם.

בשבילה אתה נהר הוא רומן היסטורי מרתק המלווה את קורותיה של משפחה יהודית מבגדאד, ובעיקר את קורות אם המשפחה, מראשית המאה הקודמת בעיראק ועד שנות השבעים של המאה העשרים. מנהר החידקל העולה על גדותיו, דרך הפרעות ביהודים לצד יחסי השכנות, פערי המעמדות בקהילה היהודית, ועד למאבקים הפוליטיים בין התומכים בציונות למתנגדיהם, ואחר כך בין תומכי מפא"י לתומכי חירות – בוחנת ציונית שאלות של זהות ושייכות בצורה מרגשת ומעוררת מחשבה, ברומן שכל כולו אהבה וגעגוע. 

בשבילה אתה נהר הוא ספרה השני של ציונית פתאל־קופרווסר, סא"ל (מיל.) וחוקרת ההיסטוריה של יהודי עיראק. 

"מאיפה צצה לי כאן בדיוק החסה הזאת, שנראית מרוחה ודרוסה? ומה עושות החסות הללו המעוכות מסביב? אנחנו חונים בשדה חסות. טחון במאות צמיגים. סלט ענק מתובל בעפר."

"...בשבילי הוא תמיד יישאר האיש הזה שמופיע פעם בצוהריים כשאני בת ארבע עשרה ... מניח עליי כף יד שציפורניה עשויות ... מנסה לנשק אותי ואני מתחמקת ... מתחיל ללטף ... ואני מייללת כמו גור חתולים פצוע."

"על הסיפון העליון נושבת רוח חזקה, וגשם דוקרני ללא הפוגה. השניים הם היחידים שאינם נמלטים מהקור. יושבים חבוקים. יודעים שזו נסיעתם האחרונה. היא תחזור לפולין או לדנמרק או השד יודע לאן, והוא יחזור לים שמזרימים אליו שפכים. שניהם אוחזים יד ביד. חופנים באגרוף ענברי את אותו רגע בין הגלים."

אדישות לסבל הזולת, פגיעה בחלש ואהבה מרפאת ומזככת הם חלק מנושאי הסיפורים בספר זה המעמת בין האני לעולם, בין תשוקות לאכזבות, ובוחר בחיים של דבקות בתקווה ואמונה באדם.

ליצנים במדרחוב וקפיץ למזמרה הוא ספרו הרביעי של גיורא סגל. קדמו לו שני ספרי שירה – אדם אחד ניסה (עקד 1986), דרך צדדית (ספרית פועלים 1991) – וקובץ הסיפורים הכלב של פבלוב עוד לא למד לשיר (כרמל 2024).