קבוצות טיפוליות אנליטיות הן קבוצות הומוגניות מבחינת המין (gender): קבוצות גברים וקבוצות נשים.
קבוצות אלה התקיימו במשך שנים רבות - לעיתים כעשרים שנה - כקבוצות פתוחות:
אנשים שסיימו טיפול עזבו, ואנשים חדשים נכנסו לקבוצה.
גרעין הקבוצה, אנשים ששהו בה שנים רבות, מיקומה וזמן עבודתה וכמובן המנחה, היו קבועים.
המחברת הרבתה לעסוק בקבוצות אלה משום שהבחינה, כי לקבוצה כזו יש פוטנציאל להגיע לרבדים העמוקים ביותר בחיי האדם ולרוב לתקן ולשנות רבדים אלה ולאפשר לאדם לבנות איכות חיים טובה יותר.
לקבוצה יש יכולת לשמש מעין אם קמאית. הכוונה לאם טוטאלית, סימביוטית, בלתי נפרדת, שהקשר הראשוני שלה לתינוקה - בין אם זכר ובין נקבה - קובע את גורלו.
זאת בהשוואה ליחסים עם אם אדיפלית, המתקיימים לאחר שחלה הפרדה בינה ובין תינוקה, ובקשר שבניהם יש מקום גם לאובייקטים חשובים אחרים, כמו אב, אחים ואחיות.
בעוד שבשיחות אינדיבידואליות הקול הנשמע הוא קולה של האם האדיפלית, לקבוצה יש פוטנציאל להגיע לרובד הקדום יותר - לרובד הראשוני לפי הקודים של אם הקמאית.
למסעות מדהימים אלה של אנשים בתוך הקבוצה ניתן ביטוי בספר זה המסכם עבודה של שנים.