גיבורת הספר היא נערה בריאה, ערנית, נאה (אדמונית) ומאושרת, האוהבת את הוריה ואת בית ספרה ומולדתה (בייחוד את הגליל).
כך עולה מפרקי היומן שבו היא מתעדת את חוויותיה היומיומיות והפחות יומיומיות.
זהו יומן נעורים הנדמה כאותנטי להפליא, המשקף בבהירות ובדיוק משובבי נפש את אווירתה של ישראל הקטנה של שנות השישים:
צעירה, רומנטית, לאומנית, פוריטנית וצדקנית ההופכת אט-אט לזעיר-בורגנית לתיאבון.
העננה היחידה המעיבה על האופטימיות השוצפת את יומן הנעורים היא הנמענת של הרשימות הללו:אנה פרנק.
מדוע שנערה ישראלית שמחה בחלקה ובריאה בנפשה ובגופה תדווח על רגשותיה הבוסריים וכל חיבוטי הלב שלה דווקא לנערה יהודייה שנרצחה בשואה?
תשובה לשאלה זו וגם ולאחרות נגלית בחטיבה השנייה של הספר, שפרקיה נמסרים במשורג עם פרקי היומן.
מי שמופקדת על החטיבה הזאת - שאף היא מהימנה ומשכנעת להפליא וחודרת חדרי בטן - היא בת דמותה המבוגרת של נערת היומנים הפוקחת את עיניה באשר לכל מה שהיא ניסתה להסוות. היא כופה עליה להישיר את מבטה לתוך הרבדים הנסתרים של אותה ילדות־נערות "מושלמת" שהיא האמינה שהייתה לה.
לא, אין מדובר כאן בהתעללות מינית גלויה ובוטה, גם לא בחוויות אובדניות מרעישות.
באמצעות ההתכתבות המבריקה של המספרת הבוגרת עם בת דמותה הצעירה - הגדושה, צריך לציין, ברגעים קומיים מזהירים - המחברת חודרת לחיי משפחת מהגרים שסממניהם הקשים טושטשו, וחושפת את כל מה ששייך אותם לכלל ומה שבידל אותם ממנו.
את בתך את יחידתך של עדנה נוי הוא הישג ספרותי ודאי. מחדש, מרתק ומעורר מחשבה.
הוא מצטרף למדף ספרי המופת של סופרות ישראליות שעסקו באותו אזור ממוקש:
אונה של דורית פלג; חמסין וציפורים משוגעות של גבריאלה אביגור־רותם ו-ורד הלבנון של לאה איני.
יגאל שוורץ