מכל הלשונות

מה זה אומר לנהל מלחמה מוסרית?

זוהי השאלה הבוערת של תקופתנו — שאלה העומדת בלב המאבק של מדינת ישראל,
הן בשדה הקרב הן בזירה הבין־לאומית.

לאחר מאות שנים של גלות מדינית וחולשה צבאית, נדרש העם היהודי החל מהמאה
ה־ 20 להתמודד לראשונה עם שאלות יסוד: כיצד מגיבה אומה ששורשיה נטועים
בערכי התורה, לאיומים קיומיים, לפיגועים ולמלחמות? מה יש ליהדות לומר על
מרד גטו ורשה, ההתקוממות נגד המנדט הבריטי, או המצורים של צה"ל בביירות
ובעזה? ומה לגבי התקיפות המקדימות לפני מלחמת ששת הימים או תקיפות על
כורים גרעיניים? האם "שטחים תמורת שלום" היא אפשרות הלכתית או מוסרית?
והאם ניתן להילחם בטרור בתוך אוכלוסייה אזרחית, תוך שמירה על חיי החיילים,
מניעת פגיעה בבלתי מעורבים, ושמירה על תדמית מוסרית?

מלחמה ומוסר מגולל את סיפורה של האתיקה הצבאית היהודית — הסוגיות, המאבקים
וההכרעות המוסריות שעיצבו מסורת ואומה. הספר פורש את הרגעים ההיסטוריים
המכוננים של המאה האחרונה דרך עיניהם של רבנים, הוגים ואנשי צבא, כדי להציג
לראשונה חזון יהודי מקיף על מוסר, על הגנה ועל צדק במציאות של לחימה.

מלחמה ומוסר מציע השקפת עולם יהודית עמוקה ורלוונטית מתמיד, הפונה לכל
מי שמבקשים, דווקא בעידן של מורכבות מוסרית חסרת תקדים, לגבש תפיסת עולם
בנוגע למלחמה הראויה על פי האתיקה היהודית.

הרב ד"ר שלמה ברודי הוא סופר ופובליציסט, העוסק בהנגשת טקסטים יהודיים
לקהלים רחבים וביישומם על סוגיות מוסר ואתיקה בנות זמננו. הוא בוגר האוניברסיטה
העברית, הרווארד ובר־אילן, והוסמך לרבנות על ידי הרבנות הראשית לישראל.
בעבר היה ר"מ בישיבת הכותל במשך כעשור, מנהל תוכניות בקרן תקווה, וחוקר
במכון הישראלי לדמוקרטיה. כיום הוא מנכ"ל עמותת 'אימתי', ארגון בין־לאומי
המסייע לאנשים בהתמודדות עם שאלות אתיות הנוגעות לטיפול רפואי בסוף החיים
ולתרומת איברים.

כפי שאין ערך בתרופה שלא מרפאת את מחלות הגוף, כך, לדעת הפילוסוף היווני אפיקורוס, אין ערך בפילוסופיה שלא באה לרפא את נפש האדם. ספר זה מביא את פרשנותה המקורית של הפילוסופית מרתה נוסבאום (Nussbaum) לתורת אפיקורוס כפי שהיא נמסרת בפואמה האפית 'על טבע היקום' של המשורר הרומי לוקרטיוס. נוסבאום מתמקדת ביחס של אפיקורוס לתשוקות הארוטיות, לפחד מהמוות ולזעם ומצביעה על מקורותיהם והשפעתם על השגשוג האישי של בני אדם והלאה על התרבות והחברה כולה. הפילוסופיה של אפיקורוס – עקרונותיה ושיטותיה – מפתיעים ברלוונטיות שלהם לחיים המודרניים, במעשיותם הישירה ובעומק הפסיכולוגי אליו הם חותרים.

מרתה נוסבאום (ילידת 1947) היא פרופסור במחלקות לפילוסופיה ולמשפט באוניברסיטת שיקגו. עבודתה עוסקת בפילוסופיה יוונית ורומית עתיקה, פילוסופיה פוליטית, פמיניזם ואתיקה. כתביה מחברים בין רעיונות פילוסופיים לסוגיות אקטואליות. הגותה זיכתה אותה בפרסים רבים, בהם פרס קיוטו לאמנויות ופילוסופיה ופרס ברגרואן לפילוסופיה ותרבות.

ספרה של חגית דבורה אדלר מציע עיון מחודש בעיצובה של דמות האישה ביצירת עמליה כהנא-כרמון. קריאה פמיניסטית חושפת דמות של אישה חזקה המודעת היטב הן לכוחה והן למידת השפעתה על הגבר; זו אישה המתנהלת במרחב באופן פעיל ומודע, וככזה הוא פותח בפניה אפשרויות בחירה מגוונות. הקריאה הפמיניסטית עומדת על העובדה שהאישה בסיפוריה של כהנא-כרמון היא לרוב דמות דינמית ואיתנה המתנגדת לסדר הגברי שדוחק אותה אל האחרוּת והשוליות; היא בעלת יכולת לנהל את חייה ואת קשריה עם הגבר ועם העולם כהבנתה, ובשום מקרה היא אינה חסרת שליטה. עיצובו של הקול הנשי ביצירה אינו נפרד מקולה האישי של כהנא-כרמון, אשר אותו השמיעה בתכיפות במאמרים ובמסות שפרסמה בעיתונות. יצריות האישה, מיניותה והתנגדותה למנגנון הדיכוי הגברי מקבלים ביטוי נרחב בכל הדמויות הנשיות בסיפורי הקובץ "בכפיפה אחת", כמו גם בדמותה של נועה טלמור, גיבורת הרומן "וירח בעמק איילון", הנוקטת ב"התנגדות של יום יום".

שימוש בלשון פרגמנטרית ונטייה אינטנסיבית לחזרתיות, לשילוב של ציטוטים ממקורות שונים, ולרשימות קטלוגיות מבטאת דווקא את הנפש הקרועה של הגבר ואת חרדתו כפי שהיא באה לידי ביטוי באמצעות חילוף התפקידים המגדרי בנובלה "שם חדר החדשות". החריגה של דמויות הגבר והאישה מהסטריאוטיפים המגדריים מתגלה גם בנובלה "ממראות גשר הברווז הירוק", אשר במרכזה טראומה-נשית והאפשרות לספר אותה מחדש, כנרטיב נשי. חילוף תפקידים מגדרי הוא לב עניינו של הרומן "ליוויתי אותה בדרך לביתה", אשר במהלך מזהיר כורכת בו כהנא-כרמון את התשוקה הנשית ביחד עם יחסי הכוח העדתיים בישראל של סוף המאה ה-20, כפי שהם משתקפים מחשבון הנפש שעורך הגבר.

חגית דבורה אדלר היא דוקטור לספרות עברית, בוגרת בית הספר למדעי התרבות באוניברסיטת תל אביב; חוקרת תרבות ומגדר המתגוררת בשנים האחרונות בקיגאלי (רואנדה). במסגרת מחקרה העכשווי על שימור זיכרון ועדויות נשיות ביחס לרצח העם שהתרחש ברואנדה בשנת 1994, עתיד לראות אור ספרה "My Journy" , אשר מתעד בגוף ראשון עדות מאוחרת שנמסרה בבית הדין הגבוה לצדק בבריסל על ידי שורדת הטבח.