בספרה
על השעות השבורות ניגשת
ריקי כהן בזהירות רבה אל זיכרונות ילדותה וחושפת בפני עצמה ובפנינו, טפח אחר טפח, את מה שלכל אורך חייה ביקשה להסתיר ולשכוח:
את ילדותה בצל אם חולת נפש.
עתה היא כותבת באומץ את סיפורה כדי להדוף את הבושה וההסתרה, לתת לאמה קול ונוכחות ולומר - כזאת היא הייתה, והיותה הוא חלק ממני.
בישירות דחוסה ופוצעת היא מספרת על התפרצות המחלה של אמה, על האשפוזים, על אזלת ידו של האב המתקשה לטפל לבדו בשלושת ילדיו - אבל גם על רגעים יפים במחיצת האם ועל אומץ לבה למרוד מרידות קטנות-גדולות בתוך האקלים הפטריארכלי שבו חיה.
במבטה המאוחר של כהן יש חמלה רבה כלפי האם וחייה המוחמצים וגם מחילה לאב, אשר עמו, לעת זקנתו, היא מנהלת דיאלוג קרוב ואינטימי.
*****
ריקי כהן פרסמה שני ספרי שירה: ערמה מלוכלכת בכל חדר ו-מעטה דק, וערכה את האנתולוגיה לשירה ולתצלומים את לא נולדת אישה.
הספר זכה בפרס לספרי ביכורים על שם הסופר גדעון תלפז.