תיק מספר אפס - הדר שבת נדיר

לכל אחד ואחת מאיתנו יש כוחות נסתרים, מופלאים ושמאניים. הם יכולים להתגלות ללא הכנה ובכל גיל, בצורה של חלומות אינטואיטיביים, דז’ה וו, חזיונות ספונטניים וחוויות חוץ-גופיות. רובנו מתעלמים מחוויות אלו - אולי מחשש להיחשב לא נורמליים - אך אימוץ המתנות הללו יכול לשחרר את הפוטנציאל השמאני החבוי בנו, ולהעניק לנו את הכוח לשנות את עצמנו ואת העולם שסביבנו.

יצחק בארי, בעבר קיבוצניק אתאיסט וספקן שהפך למרפא שמאני מוערך ברחבי העולם, מסביר באמצעות סיפוריו האישיים כיצד הובילה אותו שרשרת של אירועים מופלאים לסדנת השמאניזם הראשונה שלו עם מייקל הארנר, חוקר ומורה ידוע לשמאניזם. מה שהתחיל בסדנה המשיך במסע קסום לאקוודור עם ג'ון פרקינס לצורך עבודה עם מרפאים ילידים באמזונס, והסתיים בקבלה עצמית מפתיעה.

בארי משתף בחוויותיו בטקסי האיוואסקה באמזונס, בטקסי ריפוי בהרי האנדים, במסרים מעוזריו הרוחניים, בחלומות וחזיונות שניבאו אירועים עתידיים ובתצפיות הולוגרפיות של גלגולים קודמים וישויות רוחניות, שליליות וחיוביות כאחת. הוא מפרט את אופן הטיפול השמאני שלו, שעובר דרך מחלות רוחניות, רגשיות ופיזיות באמצעות קריאת נרות וראייה מרחוק. כמו כן, הוא מתאר כיצד סייע לאנשים לתקשר עם יקיריהם שנפטרו ומשתף סיפורים עוצמתיים של החזרת חלקי נשמה במהלך מסעות שמאניים לעולמות אחרים.

באמצעות סיפוריו האותנטיים חושף בארי שלמעשה בכולנו נטועים יסודות שמאניים, ועל ידי שיקום האינטואיציה הטבעית שלנו ופיתוח אמון בכוחות הפנימיים שלנו, כל אחד מאיתנו יכול להתחבר לאחדות של הטבע, שם נמצא כל הידע הדרוש לנו לריפוי וצמיחה.

יצחק בארי הוא מורה לשמאניזם בעל שם עולמי, מרצה מבוקש ומטפל במסורות הקצ'ואה של הרי האנדים ושבטי האמזונס בברזיל ואקוודור, שבהן הוסמך בעשורים האחרונים. מאז 1995 הוא מגשר בין תורתם של מוריו הילידים והמערביים לבין הידע המערבי המודרני, ומקדיש את עצמו לטיפוח דור חדש של מטפלים. יצחק בארי הוא מחזיק פרס "שגריר השלום" מאת הפדרציה לשלום עולמי, וכתביו השונים התפרסמו בפלטפורמות בינלאומיות בולטות, לרבות בניו יורק טיימס. הוא כתב שלושה ספרים נוספים שזכו לביקורות נלהבות מקוראים מכל רחבי העולם. ספרו זה הוא הראשון שרואה אור בעברית

משוררת ישראלית יוצאת להקראת שירה באירופה, מסע שהופך להרפתקה הנפרשת בין חדרי מלון, ערים וארצות. בעוד שהערים הן כבמה חשופה, חדרי המלון מתגלים לנוסעת כמקומות סתר פיוטיים, שאליהם מתנקזות דמויות שונות הלובשות גלימות ומהוות את השחקנים בסיפור שנפרש כרשת התרחשויות שעל פיתולי קוויה מניעה חגית את העלילה. 

התנועה בין פסטיבלי השירה לחדרי המלון משקפת את זהותה של המשוררת מבעד לרסיסי מראה שהתנפצה, והמסע הופך למרדף אחר החסד שבאיחוי רסיסי הזהות. אלא שהקוראים, השותפים למסע, מגלים עם המשוררת שהחסד אינו אפשרי. הזהות שלנו אינה בידינו, והיא אורבת לנו באופנים שאינם בשליטתנו, על כל הסכנות הנובעות מכך.

לבד בחדר בבית מלון הוא ספר הרפתקאות של מאבק והתמרדות, וסירוב להיכנע לכוחות המכתיבים וכופים יצירת זהות לכל אחד ואחת מאיתנו.

חגית גרוסמן היא משוררת וסופרת. 

הרומן האוטופי של אדוארד בלאמי, במבט לאחור: 2000–1887, שהתפרסם לראשונה בבוסטון בשנת 1888, הוא קרוב לוודאי הרומן האוטופי המצליח ביותר שראה אור אי פעם. עם הופעתו התניע הספר תנועת רפורמה חברתית בארצות הברית ובעולם כולו. הספר תורגם לשפות רבות, ובכלל זה לעברית ארכאית בשנת 1903 וליידיש בשנת 1905.

ג'וליאן וֵסט, אריסטוקרט אמיד שחי בבוסטון ב-1887, שוקע בשינת היפנוזה עמוקה. כאשר הוא מתעורר בשנת 2000 הוא מגלה שאמריקה הפכה לחברת מופת ריכוזית וא-פוליטית. זוועות הקפיטליזם של המאה ה-19 כמעט נשכחו; המחסור והעוני עברו חלפו מהעולם, והחברה הפכה להיות שוויונית ונמחקו שכונות העוני המטונפות של בוסטון. לכך התווספו המצאות טכנולוגיות כגון תאורה חשמלית לכול וחיבור כל בית אב לרשת כבלים טלפונית, בתי כול-בו מפוארים וממוכנים וכרטיסי אשראי. נוסף לאלו, הוא גם מוצא אהבה ששורשיה טמונים אי שם בעבר. כחסיד נאמן של תורת האבולוציה, ביסס בלאמי את יצירתה של אומה וחברה אוטופית על תפיסה שעיקרה "אבולוציה ולא רבולוציה", כלומר שינוי שאינו מונע מכוחה של אידיאולוגיה פוליטית מהפכנית. היעדרה של אידיאולוגיה חד-משמעית מחזונו הוא מה שאפשר לבלאמי להציע כפתרון למבוכות הזמן את הרעיון המתעתע של מונופוליזם לאומי וציבורי המחליף באופן אבולוציוני את מקומו של הקפיטליזם הפרטי והתחרותי.

קריאה מחודשת וביקורתית של במבט לאחור מציעה הזדמנות מצוינת לבחינתה של האמביוולנטיות המקופלת כמעט תמיד בחזונות של חברת עתיד א-פוליטית הטובלת בטכנולוגיות ונהנית משפע צרכני. מבעד לעדשת האוטופיה יכול הקורא העכשווי לראות כיצד חלק לא מבוטל מהחלומות החברתיים המוארים והאוטופיים של המאה ה-19 החשיכו והפכו לסיוטים במהלך המאה ה-20. כל שנותר עתה הוא לקוות שהחזונות האוטופיים לכאורה המתגשמים במאה ה-21 לא יפגשו גורל דומה.

ד"ר משה אלחנתי, אשר תרגם את הספר והוסיף מבוא מעמיק וביאורים, הוא היסטוריון של המודרניות המתמקד בהיסטוריה תרבותית של המאה ה-19, ובכלל זה באוטופיות ויקטוריאניות, בדגש על יחסי טכנולוגיה-חברה, בהיסטוריה של הפנאי בקרב מעמדות העובדים ובתולדותיו של הסנטימנט האקולוגי כתופעה מודרנית.