סיפור עצוב - יד שניה

במשך כ־30 שנה היתה לי הזכות לייצג את מדינת ישראל בעולם, והתמזל מזלי שמקום עבודתי השיק לתחביב הכי גדול שלי.
במו רגלי צעדתי את הצעדים הראשונים של נציג ישראלי רשמי אל מעבר לחומת ברלין, ימים ספורים לאחר שנפלה.

ברחובות בריטניה חשתי את עוצמת הכאב של אזרחיה עם מותה של מלכת הלבבות, הנסיכה דיאנה.
בספטמבר 2001 בוושינגטון הזדהיתי עם הכאב של ארצות הברית בימים שלאחר מתקפת הטרור ששינתה את פניה ואת דמותה.
לקחתי חלק פעיל בעשרות מבצעים מדיניים, בישראל ובעולם, חלקם במדינות שהשתיקה יפה להן.
לעתים סללנו קשרים חדשים ולעתים שימשנו ידידים בשעת צרה.
ראיתי לנגד עיני כיצד נרקם חלום השלום עם הפלסטינים, וגם כיצד הוא מגיע אל שברו.
ישבתי במאות אולפני טלוויזיה ורדיו וניסיתי להעביר, בעברית, בגרמנית ובאנגלית, את עמדתה של מדינת ישראל ולספר על הישגיה חסרי התקדים.
ראיתי וחוויתי יום־יום את האפליה הממוסדת והמבנית כלפי ישראל בארגון האומות המאוחדות ודאגתי להשמיע את קולנו מעל כל במה אפשרית.
טעמתי ממיטב מטעמי תבל — מקוסקוס במרוקו, דרך כריכונים משולשים לצד כוס התה בארמון בקינגהאם ועד מזון מתחכם במסעדות ניו יורק.
אף לא אחד מהטעמים האלה התעלה על חוויית הסלט וכיכר הלחם האחיד של סבתא שפרה בכפר הס.

במילים אלה מסכם רון פרושאור את שנותיו בשירות מדינת ישראל, שבמהלכן עשה את כל הדרך מצוער ועד לתפקידי מנכ"ל משרד החוץ


ושגריר ישראל בבריטניה ובאו"ם.
בלשון קולחת וציורית מתובלת בהומור שוזר פרושאור את סיפור חייו בסיפורה של המדינה, לוקח את הקורא אל אחורי הקלעים של העשייה המדינית ומציג מסמך מרתק על יחסי החוץ של ישראל בארבעת העשורים האחרונים, תוך שהוא מקפיד להציג את "הקופסה", וגם את מה שמחוץ לה.