הספר הראשון בסדרת הספרים המופתית של
פרוסט הוא נקודת המוצא למסע גדול ובלתי נשכח - מסע אל זמנה של החוויה הנפשית, שבו יחליף הקורא את כלי ההסתכלות שלו בחייו ובחיי סביבתו.
בעוד 3000 עמודים יסתיים המסע בעקבות הזמן האבוד.
מה שנראה עכשיו כתנועה קדימה ייהפך לתנועה לאחור. מה שהיה חומר-ממשות ייהפך לזיכרון ולזמן. תולדות החיים ייהפכו לתולדות כתיבתו של הספר.
היצירה הזאת היא מפעל חיים פתוח וסגור כאחד.
מצד אחד סופה תוכנן מראש, ומצד אחר היא נידונה להיות בלתי גמורה לעולם. ולפיכך, למרות כוליותה ההדוקה, ניתן לקרוא בה גם חלק-חלק (כפי שקראו אותה קוראיה הצרפתים, לאורך 14 שנה).
יצירתו של מרסל פרוסט - ספק אוטוביוגרפיה, ספק רומ חניכה חובק כול - היא יצירה שאין לסכמה, משום שתפיסת הדמויות שבה חשופה תדיר לתפניות חדות ולסתירות, ומשום שתמונת המציאות בעולמו הדמיוני של פרוסט משתנה ללא הרף, ומשום שאצל פרוסט אתה מצוי תמיד באיזו דרך צדדית, ועליך להבין שזוהי בעצם דרך המלך. אין לסכמה - ועל כן גם ניתן לומר כי כולה אינה אלא בגדר הרחבה מדהימה של משפט אחד בלבד: המספר נעשה סופר.
נקודת הסיום היא גם נקודת ההתחלה: מי שביקש להיות סופר אך נכשל בניסיונותיו, חש כי בכוחו להתחיל במפעל חייו:
החומרים שמהם נבנו חייו עד כה הם החומרים שמהם תיבנה יצירתו.
באיחור של למעלה מ-70 שנה פותח ספר זה את פרויקט התרגום לעברית של מלוא יצירתו אדירת הממדים של פרוסט – הרומן החשוב ביותר של הספרות הצרפתית במאה העשרים, ומן הפסגות הספורות של הפרוזה המודרנית.
בינואר 2007 בחר הטיים מגזין ב'בעקבות הזמן האבוד' כאחד מעשרת הספרים הגדולים של כל הזמנים.