משפחה בת ארבע נפשות - אמא, אבא ושני בנים - עוברת להתגורר בשכונה חדשה לבני המעמד הבינוני, שנבנית בקצה אי בדרום–מערב נורווגיה.
אלו הן שנות השבעים, ועבור כל אחד מבני המשפחה מסמן המעבר התחלה חדשה ומבטיחה. מהאוטובוס שמביא אותם למקום יורד קודם כל האב, כשהוא נושא שתי מזוודות.
האם מצטרפת אליו, פוסעת מעט מאחוריו, דוחפת עגלה בה מתנמנם לו תינוק בן שמונה חודשים, קרל אובה שמו.
לצידה פוסע אחיו בן הארבע וחצי. המשפחה הזאת, רגילה בכל מובן אפשרי, כפי שהיו אז כמעט כל המשפחות, הגיעה מאוסלו, שם האם למדה סיעוד והאב למד הוראה.
מעבר דירה. לכאורה מאורע שכיח; אבל תחת ידו של קנאוסגורד ובסגנונו פורץ הדרך, שזכה לביקורות מהללות בעולם כולו, הוא הופך למרתק. מבעד לאפיזודות יומיומיות המתוארות בדקדקנות חפה מכל רחמים, מצטייר עולם שבו מבוגרים וילדים מתנהלים בשני מישורים נפרדים וכל מפגש ביניהם חופן פוטנציאל מכאיב או מאיים.
קרל אוּבֶה קְנַאוּסְגוֹרְד מצליח להקים לתחייה את שנות ינקותו וילדותו המוקדמת עד לגיל 13, ומתאר את תחילת התפרקותה של המשפחה הרגילה הזו לארבעת הפרטים שלה.