שפע - דיפאק צופרה

אלברט שְׁפֵּר היה אדריכל צעיר וכמעט מובטל כאשר הכיר את אדולף היטלר. זמן קצר לאחר מכן הוא היה לאדריכל האהוב על רודן גרמניה, למתכנן הבניינים
והערים החשוב ביותר בגרמניה הנאצית וגם אחד האנשים המקורבים ביותר להיטלר. ב־ 1942 מונה שפר גם לשר החימוש בממשלה הגרמנית, ובתפקידו זה
הצליח להגדיל פי ארבעה את הייצור המלחמתי של גרמניה וכך הביא להארכת המלחמה. לקראת סיום המלחמה הוא מילא תפקיד מרכזי בסיכול "צו נירון" של
היטלר ומנע את ההרס המוחלט של התשתיות בגרמניה.
במשפטי נירנברג נידון שפר לעשרים שנות מאסר על חלקו בפשעים של גרמניה הנאצית, וזמן קצר לאחר ששוחרר מהכלא פרסם את ספרו האוטוביוגרפי
בתוככי הרייך השלישי, שנמנה עם החשובים שבספרים על גרמניה הנאצית. הספר הוא לא רק אוטוביוגרפיה המספרת על גאון שמכר את נשמתו לשטן,
ותיאור של עליית הנאציזם ונפילתו, אלא גם טקסט שמביא תיאור ייחודי ומרתק של היטלר ושל מנהיגי המפלגה הנאצית, על התככים ומאבקי הכוח
ביניהם, ובתוך כך מפריך לגמרי את אגדת הסדר הגרמני.
בתוככי הרייך השלישי ממשיך להיות אקטואלי גם יותר משמונים שנה לאחר המלחמה ההיא. הספר לא רק מספק מבט מבפנים על הקרביים של
הרייך השלישי, אלא עוסק גם בנושאים רלוונטיים לימינו־אנו כמו אחריות אישית, היכולת של האדם לרמות את עצמו, היכולת שלו להיות עיוור לזוועות
שמתרחשות סביבו, והשפעת הטכנולוגיה המודרנית על הופעת הרודנות הטוטליטרית והתחזקותה. זוהי מהדורה מחודשת של הספר, הכוללת הקדמה
מאת פרופ' דינה פורת, ההיסטוריונית הראשית של יד ושם

"את אחת מאיתנו?" שאלה פעם מטופלת צעירה את מרשה לינהאן, הפסיכולוגית והחוקרת הנודעת שפיתחה את שיטת הטיפול הדיאלקטי־התנהגותי (DBT). "כי אם כן, זה ייתן לכולנו תקווה רבה".

במרוצת השנים הציל טיפול דיאלקטי־התנהגותי חיים של אין־ספור אנשים שנלחמו בדיכאון ובמחשבות אובדניות, אבל לינהאן לא גילתה מעולם לאיש כי מקור ההשראה לעבודתה החלוצית היה המאבקים הנואשים שלה עצמה בצעירותה. רק כשנשאלה ישירות היא החליטה לבסוף לספר את סיפורה המעורר השראה.

בממואר זה לינהאן מתארת איך בהיותה בת 18 היא התחילה להידרדר במדרון חלקלק והשתנתה מנערה אהודה לבחורה אובדנית. לאחר כמה שנים אומללות במוסד פסיכיאטרי נשבעה לינהאן לעצמה שאם תצליח להיחלץ מן הגיהינום הרגשי שלה, היא תנסה למצוא דרך לעזור לאחרים לצאת מן הגיהינום שלהם ולבנות חיים שראוי לחיותם.

היא נרשמה ללימודים בבית ספר ערב ובקולג', חייתה בתנאים לא תנאים, ולעיתים קרובות צירפה פרוטה לפרוטה כדי לקנות אוכל. היא המשיכה ללמוד לתואר דוקטור בפסיכולוגיה והתמחתה בטיפול התנהגותי. בשנות השמונים של המאה העשרים היא הגיעה לפריצת דרך כאשר פיתחה את הטיפול הדיאלקטי־התנהגותי, גישה טיפולית שמשלבת בין קבלת העצמי ובין דרכים להשתנות. לינהאן רואה במיינדפוּלנס מרכיב מרכזי בשיטת הטיפול שלה, לצד טכניקות מקוריות ומפורטות לרכישה של כישורי חיים.