לִכְבוֹד חַג הַחֲנֻכָּה קִבְּלוּ גִּיל וְנוּרִית מִדּוֹד חַיִּים הַנַּגָּר סְבִיבוֹן מְֻיחָד.
הוּא הָיָה גָּדוֹל כְּמוֹ כַּדּוּרֶגֶל וְהָיְתָה לוֹ גַּם דֶּלֶת סְתָרִים שֶׁהוֹבִילָה לְמַחְבּוֹא סוֹדִי. סְבִיבוֹן כָּזֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַשְׁאִיר בַּבַּיִת, נָכוֹן?
לָכֵן גִּיל הֶחְלִיט לְהָבִיא אוֹתוֹ לִמְסִבַּת הַחֲנֻכָּה בַּגַּן, כְּ הַפְתָּעָה לַיְּלָדִים.
וְהִנֵּה - צָרָה צְרוּרָה! בְּיוֹם הַמְּסִבָּה הַסְּבִיבוֹן נֶעֱלַם. אוֹי וַאֲבוֹי! גִּיל הִבְטִיחַ לַחֲבֵרָיו הַפְתָּעָה.
אֵיךְ יַגִּיעַ בְּיָדַיִם רֵיקוֹת? עַכְשָׁו רַק נֵס יַצִּיל אֶת הַמַּצָּב, אֲבָל הַאִם נִסִּים בֶּאֱמֶת קוֹרִים?
יְצִירוֹתֶיהָ הָרַבּוֹת שֶׁל דְּבוֹרָה עֹמֶר לִוּוּ שְׁלוֹשָׁה דּוֹרוֹת שֶׁל קוֹרְאִים וְקוֹרְאוֹת וְהֵן חֵלֶק בִּלְתִּי נִפְרָד מִמַּדַּף הַקְּלָסִיקוֹת שֶׁל סִפְרוּת הַיְּלָדִים הַיִּשְׂרְאֵלִית.
הִיא זָכְתָה בִּפְרָסִים רַבִּים, וּבָהֶם פְּרַס יִשְׂרָאֵל עַל תְּרוּמָתָהּ לַתַּרְבּוּת הַיִּשְׂרְאֵלִית.
אֲבִיאֵל בָּסִיל הוּא מְאַיֵּר וּמַרְצֶה, חֲתַן פְּרַס בֶּן יִצְחָק לְאִיּוּר.