המדריך לעלמה רודפת הממון

דַּבֵּר, זיכרון מחזיק פרקי זיכרונות של ולדימיר נבוקוב, מגדולי הסופרים במאה העשרים. נבוקוב שב בו אל ילדוּתו ואל חייו הבוגרים, אל חיי המשפחה, הכתיבה וההגירה, ומעצב את קורותיהן לכדי יצירת מופת אוטוביוגרפית, הנוגעת בחוויית החיים ובזיכרון המכונן אותה. כיום נחשב דַּבֵּר, זיכרון על ידי רבים לא רק לאחד מספריו האהובים ביותר של נבוקוב, אלא לפסגת יצירתו.

תרגום חדש זה, לפי המהדורה המורחבת של הספר שראתה אור ב־1999, כולל – לראשונה בעברית – את פרק הסיום, "הפרק השישה־עשר", שנגנז מטעמים עלומים ודבר קיומו היה במשך שנים רבות בחזקת שמועה בלבד. המתרגמת לאה דובב הוסיפה לספר הערות והקדמה מאירת עיניים, המתייחסת לשינויים בפרשנות יצירתו של נבוקוב עם השנים.

ארבע חברות ותיקות מתאחדות אחרי חמישים שנה. מה כבר יכול להשתבש?

בשנות ה־ 70, הבנות חלקו דירה והיו החברות הכי טובות: זארה, הדיווה, שכבר אז הייתה שחקנית מפורסמת; ולרי, עורכת הדין הקשוחה; ג'קי, הפרועה בחבורה ופולין, המופנמת והשקטה. אבל מאז עברו חמישים שנה, החיים התקדמו, הבנות השתנו. או שלא? 

כשהן נפגשות מחדש במסיבת יום ההולדת ה־ 80 של זארה, הן לא מעלות על דעתן שעד מהרה ימצאו את עצמן גרות יחד שוב. ועוד בריביירה הצרפתית. נחמד להיות שוב שותפות לדירה, כמו בימי הזוהר שלהן. אבל כשזארה חושפת את הסיבה האמיתית שבגללה ביקשה מהן לעבור לגור איתה, הדברים מקבלים תפנית מפתיעה.

הבנות נאלצות להתמודד עם השדים שלהן באור הזרקורים של התקשורת, תחת עינה הבוחנת של המשטרה ותוך התחשבות במצב רוחו של תוכי אחד זועם. חייהן יוצאים משליטה, ללא ספק. האם הן יכולות להציל את החברות שלהן וזו את זו?

הבנות הוא סיפור מצחיק ונוגע ללב על חברות אמת שעומדת במבחן הזמן ויש לה את הכוח לרפא מכאובים. בלה אוסבורן הבריטית פרסמה ספרים רבים שזכו להצלחה ולאהבת הקוראות והקוראים. הבנות הוא ספרה הראשון שרואה אור בשפה העברית.