יש אנשים שמדברים ככה - יונתן שגיב

בין קירות בית החולים ובין קירות הבית, בין מסלולי ריצה על שפת הים למסלולי דם בגוף – לאה ויעל צבעוני מתעדות בכתיבה עדינה וחודרת את מסען המקביל דרך מחלת סרטן הלבלב של האם - מהאבחון הראשוני ועד לרגעי הפרידה. זוהי עדות אינטימית על התעקשות להישאר אדם שלם גם כשהגוף בוגד.

"תכתבי גם את זה, יעלי" – המילים של האם לבתה, רגע לאחר שהתאוששה מניתוח מורכב, הן מנדט ליצירה וליצירת חיים.

פרוטוקול הוא ספר על האהבה שנותרת כשהגוף נכנע, על הכתיבה שמתעקשת להמשיך גם כשהעולם קורס.

הספר חושף את הפער בין הטיפול הפרוטוקולרי הנוקשה של מערכת הרפואה לבין הצורך האנושי לשמירה על זהות וכבוד. הספר רוקם דיוקן של אישה שגם במחלתה ממשיכה לעבוד כמו"לית, לכתוב ולדאוג למשפחתה, ושל אם ובת שמגלות קרבה חדשה בצל המוות המתקרב.

דרך פסיפס של רגעים יומיומיים – ביקורים בבית החולים, טיפולים, ארוחות משפחתיות, ריצות בוקר – מתגלה סיפור על האומץ לחיות בעוצמה מלאה. פרוטוקול הכימו נעשה פרוטוקול של חיים: האופניים, התור לרופא, השכנה לחדר, המילה המדויקת בטקסט – כולם נכנסים תחת הדופק המתמיד של החיים.

הספר נע בין עבר להווה לעתיד, בין ימי מחלה, ילדות, התמודדות עם האובדן, ומלמד על הדרך שבה האהבה והזיכרון מתעצבים כשהזמן מתקצר. 

פרוטוקול הוא ספר על הכוח לכתוב מתוך הכאב העמוק ביותר, על הרצון לתעד את הפרטים הקטנים שמרכיבים חיים, ועל הדרך שבה המילים נעשות גשר בין החיים למוות, בין דור לדור.

בכתיבה שמשלבת עדינות רגשית עם כנות ברוטלית, יצרו יעל ולאה צבעוני טקסט ייחודי שהוא גם יומן מחלה, גם יומן אבל, וגם רפלקציה על היצירה, המשפחה והזמן שנותר לנו. פרוטוקול הוא עדות אישית ואוניברסלית על האומץ לאהוב ולהיות נוכח, על יחסי אם ובת, ועל ירושה ספרותית ורוחנית.

לאה צבעוני ז"ל
ד"ר ללשון עברית, עורכת, סופרת, מו"לית הוצאת 'צבעונים'.

יעל צבעוני
משוררת, עורכת, מנחת סדנאות כתיבה 'מבעד למילים'. זהו ספרה הראשון בפרוזה.