בעשורים האחרונים החברה החרדית עוברת תמורות ניכרות בכמה היבטים מכריעים.
גברים חרדים רבים יותר יוצאים לעבוד;
החינוך החרדי הולך ומתגוון, ובשוליו מתרבים דגמים פתוחים יותר;
התקשורת החרדית נעשית חופשית יותר, אם כי עדיין כפופה למנגנוני לחץ לא מעטים;
האישה החרדית מודעת יותר למקומה בביסוס הסדר החברתי הקיים; האפליה העדתית צפה ביתר חריפות;
החוזרים בתשובה תופסים בהדרגה את מקומם כמגזר עצמאי למחצה;
היוצאים בשאלה מתרבים, וכך גם הנוער הנושר, המידרדר לא אחת למעגל העבריינות;
וההתיישבות החרדית בפריפריה הופכת למנוף התפתחות באזורים החדשים;
אך במקרים מסוימים גם למוקד של מתיחות.
בד בבד מסתמנות תמורות ביצירה החרדית:
גוונים חדשים בלמדנות ההלכתית, ובעיקר בפסיקה ההלכתית, ויריעה הולכת ומתרחבת של ספרי הגות ומחשבה מוסיפים תוצרים חדשים לארון הספרים היהודי התורני.
כדרכה של חברה שמרנית, שום תמורה מן התמורות הללו אינה מתרחשת במהירות, ובוודאי לא בתנופת התלהבות מהפכנית.
החרדים משתנים רק "בדיעבד", כשאין ברירה, ומי ששואפים לשינויים "לכתחילה", מתוך עמדה אידיאולוגית, נפלטים בדרך כלל ממעגל הלגיטימיות, או לכל הפחות נעשים חשודים.
ואולם גם הם משתנים, כי אחרת אי אפשר.
השינויים האלה אינם נוגעים רק "להם". ככל שהיהדות החרדית מתחזקת מבחינה מספרית, חברתית ופוליטית, כך השינויים שקורים "אצלם" נוגעים לכולנו.