חייו של יואב שגיב משתנים באחת כאשר הוא מתחיל את לימודיו בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל-אביב.
הוא תכנן לעזוב את בית הוריו, להקדיש עצמו ללימודים ולגור במעונות, אך נקלע למגורים משותפים עם דודתו הבודדה ולעבודה במחסן אבדות שבתחנת הרכבת הקרובה לביתה.
דרך האנשים המחפשים את חפציהם האבודים נשאב יואב אל עולמות אחרים:
נערה שאיבדה אהבה;
זוג בשנות השלושים לחייו שאיבד זמן רב יחד;
חייל שאיבד את ביטחונו העצמי;
ילדה קטנה שאיבדה את המבט האופטימי על חייה.
אל מעגל פרטי זה מצטרפות אבדות השייכות למציאות הישראלית כולה:
אובדן הדרך, המסורת, השמחה - אבדות הנרקמות למארג חיים שלם המקפל בתוכו את הכאב והצער החבויים בשיפולי היום יום המוכר.
יואב יוצא למסע אל תוך עצמו, מסע האוסף בדרכו את כאבם של המאבדים, את בדידותן של האבדות ואת שמחתם של המוצאים.
בשפה עשירה ובעומק רגשי נדיר בוחן מיכאל שיינפלד את נפתולי האובדן הנפשי הצפוי לאלו הבוחרים בדרך של חיפוש מעמיק.
הוא מתאר ברגישות את חוויית ההתגלות הפנימית, המגשרת על הפער התמידי הקיים בתוך נפשו של האדם ובינו לבין הזולת.