צומת סואץ: מבצע קדש והתפנית האמרקאית במזרח התיכון. בהיסטוריה המקובלת של ישראל, נתפס מבצע קדש כעוד עימות מלחמתי בין ישראל ומצרים, על הרצף בין מלחמת העצמאות ומלחמת ששת הימים.
אך האמת היא שהמבצע שהתרחש בשלהי 1956 היה אירוע בינלאומי שהשתתפו בתכננו ובביצועו המעצמות החזקות ביותר בעולם באותה עת.
יתרה מזה, המבצע סימן את קו פרשת המים המשמעותי ביותר בתולדות המדיניות של ארה"ב במזרח התיכון ותרם בצורה קריטית לשיפור יחסיה עם מדינת ישראל.
בספר צומת סואץ מתאר ההיסטוריון מייקל דוראן כיצד נשיא ארה"ב אייזנהאואר הגיע להבנה שישראל, ולא מצרים, היא בעלת הברית האזורית החזקה ביותר של אמריקה - והחליט להמר עליה במקום על השותפות עם העולם הערבי שהיתה מועדפת עד אז על וושינגטון.
בשנת 1956 נשיא מצרים נאצר הכריז על הלאמת חברת תעלת סואץ, ובכך הביא את המזרח התיכון לסף מלחמה. הבריטים והצרפתים, שהפעילו את התעלה באותה התקופה, חברו לישראל בתוכנית להשתלט עליה מחדש.
למרות היחסים המיוחדים ששררו בין אנגליה לאמריקה מאז מלחמת העולם השניה, דווייט אייזנהאואר - הנשיא המכהן וגיבור המלחמה - התערב בניסיון לעצור את הפלישה.
ב-צומת סואץ, דוראן מספר כיצד נאצר תימרן את ארה"ב לתמיכה בעמדתו תוך שהוא מעורר את התנגדותה של אמריקה לקולוניאליזם האירופי, על מנת לסכסך בין אייזנהאואר לשני ראשי ממשלת בריטניה, וינסטון צ'רצ'יל ואנתוני אידן.
במקביל, תוך מאמץ להפוך לאיש החזק בעולם הערבי, עשה נאצר עסקאות נשק עם ברית המועצות וערער את היציבות במדינות ערביות אחרות שארה"ב חיזרה אחריהן.
לתקופה מסוימת, משבר סואץ היה הגדול בהצלחותיו של נאצר.
אך עם חלוף הזמן, אייזנהאואר הבין שנאצר הוליך אותו שולל, שמדינות ערב הן משענת קנה רצוץ עבור האינטרסים של אמריקה במזרח התיכון, ושארה"ב צריכה לפנות במקום זאת לישראל.
הסיפור ההיסטורי המרתק הזה, שמשלב בין הפוליטיקה הבינלאומית בשיא המלחמה הקרה, מספק הבנה חדשה ועשירה, לגבי הדרך בה העפילה ארה"ב לעמדת כוח והשפעה בתהליכי קבלת החלטות בתחום הפוליטי והכלכלי במזרח התיכון.
זו היתה תחילת הדרך למציאות הפוליטית, הבטחונית והכלכלית שתושבי האזור חיים עד היום.