אלברט שפאר הוא תעלומה גדולה.
האדריכל המובטל, הבינוני, של שנת 1933, עת היטלר עלה לשלטון, היה תוך זמן קצר למתכנן הבניינים החשוב ביותר של הרייך השלישי, להוגה התוכנית הגרנדיוזית שנועדה להפוך את ברלין ל"גרמאניה, בירת העולם", ולבמאי ותפאורן מפגני העוצמה של המפלגה הנאצית שנערכו בנירנברג.
בשנת 1942 מינה אותו היטלר לשר החימוש והוא הכפיל פי ארבעה את ייצור כלי הנשק והתחמושת - הישג מדהים שאִפשר לצבא הגרמני להחזיק מעמד בשדות הקרב והאריך את משך המלחמה.
חייו של שפאר היו מלאי סתירות.
אף שהיה החבר היחיד במפלגה הנאצית שהיטלר פיתח כלפיו יחס אישי וראה בו יותר מאשר רק איש מנגנון (היו שכינו אותו גם "אהבתו הלא-ממומשת של היטלר"),הוא נשאר תמיד מחוץ לחוג המקורבים הפנימי של הפיהרר.
בעיני עצמו הוא היה אמן, העומד מעל מאבקי הכוח הגסים בין הבריונים שסובבוהו, אבל השאפתנות הענקית עיוורה את עיניו מראות את הפשעים הנוראים נגד האנושות ואת הרס אירופה שחוללה ארצו.
לאחר שנחסך ממנו עונש המוות במשפטי נירנברג הוא שקד על טיהור שמו בציבור, עד כי בעבור רבים הוא נעשה סמל לגרמניה האחרת.