שארה כסותה עונתה - יד שניה

"אני חייבת להאמין שאת בחיים ושיום אחד, אולי בקרוב-אלוהים שבשמים, אלוהי הרחמים -תעמדי בפתח ותגידי אמה, לא יותר, ואז אפול לזרועותייך ואבכה את הדמעות האחרונות שמוטל עלי לבכות.
אעשה שתשכחי את מה שקרה ואתן לך את הטוב ביותר שיש לי..."
שורות אלה נכתבו בדצמבר 1945 ביומנה האישי של אליזבת ווסט, עקרת - בית גרמנייה, נשואה ואם לארבעה ילדים קטנים, שבעיצומה של מלחמת העולם השנייה התאהבה בברלין בצעירה יהודייה, פליצה שרגנהיים, ואספה אותה אל ביתה.
קצת יותר משנה ניתנה לשתיים-אמה ויגואר על פי הכינויים שבחרו להן - לממש את אהבתן החושנית הסוערת,
בזמן שבמחנות הריכוז וההשמדה מתו ונרצחו המוני בני - אדם ובברלין התהדקה עוד ועוד טבעת החנק על צווארם של אחרוני היהודים שנשארו שם.
באוגוסט 1944 נעצרה פליצה בידי הגסטפו ונשלחה לתרזיינשטאדט.
מחברת הספר, אריקה פישר, רשמה את זיכרונותיה של אליזבת ווסט מפיה, אספה עוד עדויות ומסמכים רבים, חקרה וביררה עובדות ונסיבות, וצירפה הכל לתעודה מרתקת של תקופה ושל סיפור אהבה יוצא - דופן, סיפור של תאוות חיימ ומאבק על החיים בלב הברבריות.

בלב סופת שלגים, בלילה קר ומסוכן, מופיע ילד קטן בפתח ביתה של וַיילי לָארק. כיצד הגיע הנה? איפה הוריו? אין לה זמן לברר. עליה להכניס אותו הביתה ולוודא שהוא יתחמם לפני שיקפא.
ויילי, מחברת ספרי "פשע אמיתי" וחוקרת נחושה, מבינה במהרה שהילד לא לבדו, שמישהו רודף אחריו וייתכן שאחרים זקוקים לעזרה. בבית יש אח דולקת ומשקה חם, היא תוכל לשמור על עצמה ועל הילד עד בוא הבוקר, אך מה יהיה על השאר? וכיצד תוכל להגן עליו לבדה אם יהיו בסכנה? לא - אסור לה להסתתר. היא תאזור אומץ, תצטייד בכלי חד ותצא אל הסערה המשתוללת.
ברומן קצבי, מותח ומלא תפניות מצליחה הת'ר גודאנקוף, מחברת עשרה רבי־מכר בין־לאומיים וזוכת פרס אדגר היוקרתי, לטוות עלילה עוצרת נשימה, פרועה ומסעירה, שהנסתר רב בה מן הגלוי וכל צעד בה מקרב אותנו אל עבר עימות בלתי נמנע. עד אור הבוקר תתעמת ויילי עם פחדיה, עם עברה, עם ייעודה. האם כבר נחרץ גורלה? והאם היא חזקה מספיק לשנות אותו?