סדרה של צירופי מקרים מוצלחים - שון ב קרול

בספרו המשטר הישן והמהפכה הוכיח ההוגה הצרפתי אלקסיס דה טוקוויל (1805–1859) שאף כי המהפכה הצרפתית הייתה אירוע המבשר את העידן הפוליטי המודרני, ואף כי הדגימה הלכה למעשה את השיח הדמוקרטי בן זמננו (זכויות אדם ואזרח, אומה, ריבונות העם), בסוגיה אחת היא הלכה דווקא בעקבות המשטר הישן: הקמתה של מדינה ריכוזית. בדומה למשטר הישן אשר ביטל את שרידי השיטה הפאודלית למען חיזוקה של המדינה, חיזקה המהפכה הצרפתית את המדינה ואת המִנהל שבתוכה, וביטלה גופי ביניים ומוסדות עצמאיים, כשהיא עושה זאת בשם העם – הריבון במקום המלך. בעיניו של טוקוויל, ההמשכיות הזאת שבין המשטר הישן למהפכה הצרפתית איננה רק תיאור עובדתי, אלא גם פגם מהותי, המסביר במידה רבה מדוע נפלה הרפובליקה בקלות לידיו של נפוליאון, כעשר שנים בלבד לאחר פרוץ המהפכה. ההכרעה הפוליטית, לטובת השוויון ועל חשבון החירות, טומנת בחובה סכנה הניצבת בפני כל משטר דמוקרטי: ניהול ומשטור החברה האזרחית, תוך צמצום מעורבוּתה והרחקתה מתהליך קבלת ההחלטות. המשטר הישן והמהפכה אינו רק מחקר פורץ דרך בתאוריה פוליטית, אלא שהוא גם משלים את הניתוח שבו פתח טוקוויל בספרו הראשון "על הדמוקרטיה באמריקה", באשר לתנאים הנדרשים ליצירת משטר דמוקרטי ליברלי, שבלעדיהם מרחפת מעליו סכנה לשלטון אוטוריטרי.

המשטר הישן והמהפכה יצא לאור בשנת 1856, ותורגם על-ידי הוד הלוי. נוספו לו אינדקס שמות, מקומות ומושגים וכן אחרית דבר, "שוויון וחירות, מהפכה ומשטר ישן: היֵלכו השניים יחדיו?" על עמדתו החצויה של טוקוויל ביחס למהפכה הצרפתית, מפרי עטו של פרופ' דניס שרביט מהאוניברסיטה הפתוחה, העורך המדעי של הספר.